אני אתחיל בסוג של גילוי נאות – לא הרבה קורה לי שאני נוסעת בשעות העומס. לרוב אני יכולה לנווט את הלו"ז שלי ולבחור שלא ליסוע כשכל עם ישראל, אשתו, אחותו וגם בן הדוד שלו, נמצאים על הכביש. אני מעריצה את הנשים והאנשים שכל בוקר פשוט "עומדים" בפקק עד העבודה ואם איתרע מזלם, גם הדרך חזרה הביתה לא מלבבת בלשון המעטה.
לאחרונה יצא לי שיום אחרי יום הייתי צריכה להגיע בבקרים מאיזור צפון השרון לכפר סבא, רעננה או גבעתיים ובשעות שלא ניתנות לגמישות. מה שאומר שיש לי הזדמנות פז ממש לחוות את הפקקים על כביש 4.
הזדמנות גדולה יותר נפלה בחלקי להנות מהנוף בתוך המושבים במשך בין 35-45 דקות עד שאני בכלל מצליחה להגיע מהמושב שבו אני גרה – תנובות (כן, יש דבר כזה) לכביש 4 – צומת פרדסיה או מחלף דרור. בלי הפקק הזה, לא הייתי מצליחה להבחין בשינויים הקטנים בנוף – בשכונות החדשות שנבנות בדרך, הייתי מפספסת עוד בניין שאוכלס, עוד דירה שהוסיפו לה שימשיה במרפסת, עוד קטע במדרכה שרוצף, פחי זבל שהעובדים לא החזירו למקום, חומה שחלק נוסף ממנה הושלם…הבנתם את הקטע.
צילום: shutterstock
במקרה שאני נוסעת על כביש 57 אני יכולה לראות איך צבעי השדות משתנים, איך עוד אנשים מוצאים להם דרך להוסיף נתיב נוסף בחלקים בכביש אין בהם מקום לכזה, תענוג.
בשבוע שעבר פרסמתי בדף הפייסבוק שלי סטטוס קצר – כביש 4, שעות הבוקר, פקק מטורף! מימיני אשה מתאפרת משמאלי גבר מתגלח, משתעשעת במחשבה שהפוך היה גם מעניין יותר וגם משעשע יותר…
לאור התגובות, במשך ארבעה או חמישה בקרים שמתי לב למה עושים אנשים ברכבים לידי בזמן הפקקים. בדרך כלל אני פשוט שומעת גלגל"צ ונזהרת מאלו שמנסים להדחף מלפני ומצדדי.
זה מה שגיליתי בימים של התבוננות –
המתאפרות – יש נשים עם יכולת איפור מעוררת התפעלות. הן יכולות בעזרת המראה שברכב להצליח ולהתאפר איפור מלא. החל מהנחת מייקאפ, דרך איפור עיניים בצלליות, עפרון ומסקרה, דרך ברונזר וסומק וכלה במריחת ליפסטיק. לזה תוסיפו את הנשים שנעזרות במראות איפור קטנות והכי אהבתי את הבחורה שהיתה צריכה להוריד משקפיים כדי לאפר את העיניים. אני מקווה שהמספר שלה לא גדול והיא מצליחה לראות את הדרך. אמאל'ה!
נשות הפינצטה – האמת שהיו רק שתי נשים כאלו, הן סידרו גבות. מה שאני משלמת כסף עבורו לקוסמטיקאית, הן סוגרות עניין בבוקר אחד של פקק.
צילום: shutterstock
העיתונאים – אלו שקוראים בנסיעה, אתם יודעים, מניחים את העיתון על ההגה וכשהם נעצרים הם משלימים את הכתבה. לקטגוריה הזו מוסיפה את האיש שפתר סודוקו. אחי, משבצת עליונה מימין, חסר לך המספר 9.
המתגלחים – מסתבר שיש רמות שונות של מכונות גילוח, הן באות בגדלים שונים ואפילו בצבעים שונים. אצלנו בבית יש רק סכיני גילוח – אז מבחינתי זה היה גילוי. המתגלחים נחלקים לשניים – אלו שנעזרים במראה שברכב ואלו שמתגלחים "על עיוור". יש את אלו שמגלחים ואז ממששים את החלק בפנים שגולח ויש את אלו ש"מגלחים, גומרים, סוגרים". לקטגוריה הזו אני מוסיפה את "גוזרי השערות באף" ואת ההוא שגם טיפל בשערות האזניים.
צילום: shutterstock
הנאבקים בוויז – אלו שמנסים שוב להכניס את היעד שלהם כי הוויז הפסיק לעבוד, כי שכחו או לא הספיקו בבית לפני שהתחילו ליסוע, או את אלו שמקווים שפתאום ימצא נתיב מילוט שמאפשר ליסוע על יותר מ 10 עד 30 קמ"ש.
הפייסבוקאים והמסמסים – אלו שבלהט מנסים להספיק לכתוב עוד אות בהודעה. הבעיה, בעיקר עם המסמסים שהם מזגזגים. כולם יודעים ש"אם נוהגים לא מסמסים" ו"אם נוהגים לא כותבים סטטוסים" (ססטו-סים, במלרע, כדי שיתחרז) ובכל זאת יש המון המון המון נהגים שמקלידים תוך כדי נסיעה. היה בחור אחד שכל כך התאמץ לקרוא שרציתי להציע לו את המשקפיים שלי או שיעבור לטאבלט, ככה לפחות יראה טוב יותר את האותיות על המקלדת.
אבל שניה, רגע של רצינות – תעשו טובה, סמסו כשתגיעו ליעד, שניה אחת שאתם מקלידים אותו יכולה להגמר באסון. כן, אתה עם הסיטרואן מיום חמישי שעברת נתיב בלי לשים לב כי היית עסוק בלסמס. היה צריך כמה וכמה אנשים שיצפצפו לך שתבין שמצפצפים לך!
צילום: shutterstock וגם פה
השרים והרוקדים – אלו שעושים מצב רוח טוב. מצטרפים לרדיו או לפס הקול שסידרו לעצמם ברכב, זזים על הכסא ומוסיפים תנועות ריקוד בפלג הגוף העליון ועם הראש, מתופפים על ההגה. אוהבת אותם! אלו שכן אפשר לשמוע דרך החלונות הסגורים סיפקו פסי קול מעניינים – הצלחתי השבוע לשמוע חלקי שירים של נירוונה, אברהם טל, קרן פלס, פאר טסי, ביונסה, קובי אפללו, שלום חנוך ושלמה ארצי המלך. אני נכנסת לקטגוריית המתופפים על ההגה, גם השבוע אני שומעת את הדיסק של "הדור האחרון"
המדברים בטלפון, בדיבורית – עם ידיים, בלי ידיים, עם צעקות, עם פרצופים. זה אחד הדברים הכי מצחיקים שיש, אני מנסה לדמיין עם מי הם מדברים ועל מי הם צועקים. הכי טובה היתה הבחורה שתוך כדי הפנתה את הראש לכיווני וגילגלה עיניים. לרגע הרגשתי חלק מהעניין בכלל בלי להתכוון, כל כך סקרן אותי לדעת עם מי היא מדברת…
זהירות איכסה לפניכם! שתי השורות הבאות לא סימפטיות מי שרוצה לוותר – דלגו
החופרים – באף, באוזניים, מנקי העיניים. אז ככה, רק רציתי להזכיר ששמשות הרכב שקופות. לרובכם אם לא לכולכם, אין חלונות כהים. אז בבקשה תחסכו מאיתנו או לפחות תצניעו.
צילום: shutterstock
ומה אתם רואים בפקקים? יש לכם מה להוסיף? בבקשה תרגישו חופשי לחלוק איתי את הממצאים שלכם ב"תגובות"
נסיעה נעימה ובטוחה, אנחנו כבר ממש בקיץ אז תשימו לב לא לשכוח ילדים באוטו!
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
