מחשב + שווארמה = זמן איכות עם המתבגר

בוא נעשה את זה פשוט, בקשתי ממנו. את מה שירית עכשיו בקצב, תהפוך למשפט פשוט. כזה שגם אמא לא גיימרית ולא מבינה במחשב חזק שבמיוחד בשבילו היא חיברה אותך לאינטרנט פס רחב בחיבור ישיר וקווי. טוב? גם אני יודעת לירות מילים בקצב.

הצלחתי לקלוט שהוא מתאמץ להסביר לי לאט ובשפה שאני אבין. ככה נשמע הניסיון השני להסביר לי:
המחשב מתחמם. ממש מתחמם. אני לא יכול להשתמש בו. אני די בטוח שזו מערכת הקירור הנוזלית. ואז תיקון זה יקר.
את יכולה לקחת אותי לאייבורי?

חדרה היר ווי קאם, אמרתי לו. אבל זה יקרה רק ביום רביעי. יש לי פגישות וסדנה שאני לא יכולה לשנות להן לו"ז.
ראיתי את הרוק יורד לו במאמץ בגרון. הוא כבר יודע שאם הוא ילחץ עליי וינסה לבדוק ולשאול אם אפשר להקדים את ההגעה למעבדה, היא רק תלך ותתרחק.
ובינתיים, גמילה כפויה וזמנית מהגיימינג.

הבטחתי וקיימתי. ביום רביעי בבוקר הגענו ללחנות אייבורי מחשבים בחדרה ממש קרוב לשעת הפתיחה שלה.
כך מצאנו את עצמנו אחרי הפקדת המחשב יקר הערך, אוכלים שווארמה כבר בשעה 11.00. ההגדרה שלו ל"לפנות בוקר", ההגדרה שלי ל"כמעט צהריים".
אני הזמנתי שווארמה עגל בצלחת. קלטתן מוטיב חוזר? הוא הלך על הודו בלאפה. בלב פנימה גם אני רציתי, אבל אני לא אוכלת פחמימות ריקות…

ככה ישבנו הוא ואני –
ביום רביעי אחד של חודש יולי,
בשולחן ליד החלון אצל סמי בכיכר,
בזמן נדיר ויקר שלי עם הבכור שבסוף החופש הגדול יהפוך אותי לאמא של ילד בן 16,
ביום עבודה שהתהפך לבוקר עם הילד ולאחה"צ עם לקוחות,
הבטחה, שוב (אוף איתו!), שלא לצלם אותו ולא להצטלם איתו,
בחיבוק של תודה שלא היה צריך לחכות שבוע נוסף כדי שהדוקטור יבדוק לו את המחשב שמעלה חום.

המסקנה שלי מהיום – הדרך לליבו של המתבגר עוברת בשתי תחנות. מעבדה לתיקון מחשבים ושווארמיה.
וזה שווה כל דקה ביחד.
הפוסט הזה עבר צנזורה ואושר על ידי הבכור, פתאום קלטתי שזה החופש הגדול אחד לפני אחרון כי הוא עולה לכיתה י"א.

המשך חופש טוב וזמן איכות עם המתבגרים,
ליטל ירון – אשה בפלוס