לחייך במקום להתעצבן. בדיוק כש…

סיימת לשטוף רצפה, התיישבת ואת מחכה שהיא תתייבש, מישהו נכנס הביתה בסערה ולא חלץ נעליים בחוץ. כמובן שהסוליות מליאות חול, בוץ או כל טוב אחר.

סיימת להכניס את האוכל למקרר, לנקות שולחן ולשבת אחרי ארוחת ערב, מישהו נזכר שבעצם הוא כן רעב וכן "בא לי לאכול בעצם".

סיימת להדיח את אחרון הסירים והפעלת מדיח, מישהו מוציא אוכל מהמקרר ומכין לו צלחת.

נכנסת לאוטו, חגרת, הנעת והתחלת לסוע, מישהו נזכר שבעצם כן יש לו פיפי.

סיכמת עם הילדים בבוקר מה אוכלים לצהריים, הפשרת, הכנת ובתזמון מושלם הכל היה מוכן בדיוק כשההסעה הגיעה, מישהו נזכר שבעצם לא בא לו עוף היום.

יצאת מהסופר עמוסה בסלים, אחרי שעברת עם הילדים על הרשימה ווידאת שכל אחד לקח מה שרצה, מישהו נזכר במשהו שלא ברשימה והוא ממש חייב את זה למחר לבית הספר.

נעלת את הדלת, וידאת שכולם באוטו ולקחו הכל, את עומדת ברמזור לצאת לכביש הראשי ומישהו מאחורה צועק, "שיט!!! הכובע נשאר ליד הארון נעליים". (נכון, צריך לכתוב ארון הנעליים, אבל כך זה נאמר במקור).

החלטתם מה עושים היום ואחד מהילדים החליט שלא בא לו בריכה, יצאת, נעלת ואז אותו אחד מחליט שבעצם הוא כן רוצה להצטרף, אבל התיק לא מוכן וגם "אמאאאאא, ראית איפה שמתי את המשקפת?"

את מתיישבת על האסלה, מישהו בחדר שירותים אחר קורא לך "אמאאאאאא, נגמר הנייר, את יכולה להביא לי"

ואותו דבר כשאת כבר בתוך המקלחת שלך, מישהו מחדר האמבטיה של הילדים מגלה אחרי שסיים להתקלח שבעצם אין לו מגבת.

יש לכם עוד להוסיף? מוזמנים גם לשתף וגם להמשיך את הרשימה שלי של "בדיוק כש…"

ליטל ירון - אשה בפלוס

אישה בת 40+ שכבר נוטה יותר לכיוון ה-50. פסימית בהחלמה או אופטימית בהתהוות משתדלת להסתכל על הדברים מהצד החיובי, מהפלוס. מטיילת לבד ועם אחרים, תולעת ספרים, אוהבת מילים וכותבת גם למגירה וגם למסך. מכורה לקפה, קרמשניט ופאי לימון.
עוד עליי>>

פוסטים נוספים בנושא

תגובות ושאלות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן