25.01.2001 אני מתעוררת בבית של ההורים אחרי שבקושי ישנתי מרוב התרגשות, מסתכלת על שמלת הכלה שתלויה על הוו שבגב הדלת ומחייכת.
החלטנו שאת הלילה שלפני החתונה נבלה בנפרד, כל אחד עם ההורים שלו.
המאפרת מגיעה והולכת, אני לובשת את השמלה, כפרעליו מגיע, מסתכל עליי ומחייך. אין על הגומות שלו!

25.01.2022 אני מתעוררת בבית שכפרעליו (ליטרלי) בנה לי והקים איתי, מאכילה את הכלבלב, לוקחת אותו לטיול ומחכה לכפרעליו שיתעורר ליום החופש המשותף שלנו.
אני שומעת את הברז במקלחת, דלת ארון נפתחת ונסגרת וצעדים במסדרון. אני מחייכת.
הוא מגיח לסלון וכף יד אחת שלו מכסה את העיניים. אני שואלת מה קרה, חוששת מהתשובה שהוא קם עם כאב ראש שיקלקל את התוכניות.
כפרעליו: אני לא יודע אם כבר מותר לי לראות את השמלת כלה.
מתחת לכף היד אני רואה את הגומות שלו. מחייכת, צוחקת בקול ומועכת אותו בחיבוק.

23 שנים ביחד והדבר שמשך אותי אליו בהתחלה ומההתחלה עדיין עושה קסמים – חוש ההומור שלו. הוא מצחיק אותי מלא. עד דמעות, כאב בטן ושרירי לחיים כואבים.
אוחחח והגומות האלה שלו.
מזל טוב לנו אהוב שלי, שני עשורים ועוד שנה רשמיים.
שתמיד נחפש ונמצא את הקסם הזה שעובד לנו לא רע בכלל.

כל שנה אני משתפת פה את הברכה שאני כותבת לו, השנה היא פרטית מאוד וזה פחות מתאים.
כל שנה אני מצרפת לברכה שאני כותבת לו שיר שמתאים לביחד שלנו, שיש לו משמעות ואמירה ששנינו מבינים.
אותו אני לגמרי יכולה ושמחה לשתף.

בפעם הראשונה ששמעתי אותו ברדיו ידעתי שזה השיר "שלנו" לברכת יום הנישואים ה-21.
היו כמה וכמה "עד סוף העולם" בעשרים ושלוש השנים האחרונות. ואיזה מזל שהלכתי איתו.
נרקיס – הולכת איתך

💙אזהרת קיטש💜
מתברר שמ-2017 (לפחות) המתבגרת מצלמת אותנו מחזיקים ידיים בלי שאנחנו שמים לב.
במקרה של התמונה הזו, לקראת סוף מסלול הליכה בסלובקיה שהיה מאתגר משחשבנו וסיימתי אותו בקושי רב.
היא שלחה לנו את התמונה הזו מהטיול המשפחתי ומתחתיה כתוב "מתוקים".
זה נחמד לקבל תמונה כזו, ועוד מהילדה!