מציעים לך לטוס לפולין, לגדנסק – לא תסכימי?
הודעה ממיכל שמתחילה במשפט: "יש לי משהו שיכול לעניין אותך" נגמרה ברוב המקרים בשנה האחרונה בטיסה משותפת. ככה התחילה גם הנסיעה שלנו לעיר גדנסק בפולין. מיכל, היא מיכל מנור AKA רואה עולם ואחרי שארגנה סיור בלוגריות לגדנסק, עלה צורך בנסיעה נוספת לטובת השלמות. מזל שהצורך כלל גם בלוגרית מצלמת. קצת אחרי שהתחילה חופשת הקיץ לארבעת הילדים שלנו, שנייה וחצי לפני שהתחילה חופשת הקיץ במערכת החינוך יצאנו לטעום עיר לחוף הים הבלטי. מוזמנות לסייר ולראות את גדנסק וסופוט מהזווית שלי.
בקרתי בוורשה פעמיים, בקרקוב ובלובלין. גדנסק לא דומה לאף אחת מהן. השוני מתבטא באדריכלות, במראה של העיר, בעובדה שהיא שוכנת לחוף הים. גם הקצב של העיר אחר. מזל שהאוכל מצא חן בעיני כמו בערים האחרות – בתחום הזה כן מצאתי קווי דמיון. אני אוהבת את המטבח הפולני המסורתי. מלבד הקולינאריה המסורתית מצאתי בתחום הזה חידושים מעניינים. אני? בית קפה ומסעדה טבעוניים? אם הייתי מטיילת לבד, לא הייתי נכנסת אליהם, מזל שזרמתי. רק טוב יצא מזה.
היום הראשון – סופוט – שילוב של חוף ושכונות שקטות
ביקור בעיר הנופש סופוט הוציא את השובבה שבי: "אם לא תתנהגו יפה, אני בורחת עם הפיראטים". זה מה שכתבתי לילדים בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו 'אמא חופרת'. מייד אחרי ההודעה צירפתי תמונה של ספינת פיראטים שהיא אטרקציה תיירותית.
בהמשך למשובה שנחתה עליי עם הרוח שבאה מן הים ורעש הגלים, כמה דקות מאוחר יותר שלחתי להם מילה אחת: "מתפרעת" ואחריה סלפי עם שיער פרוע מהרוח. למזלי תפסתי את שניהם ביום טוב, הם ענו בתגובה משועשעת ואימוג'ים אוהבים. כפרעליהם.
אבל זה היה כבר כמעט סופו של יום, בואו נעשה ריוויינד.
בזכות מגדלנה המארחת שלנו, הרגשנו איך זה ללכת במסדרונות אל מאחורי הקלעים ואל הבמה בתיאטרון. הגענו לביקור ביום שמקימים את התפאורה להצגה "שייקספיר מאוהב". בקשתי וקיבלתי רשות ללכת על הבמה המוגבהת, התלהבתי כשהראו לנו איך מפנים את כל הכסאות למקומות מסתור כדי שהקהל יעמוד ויקבל את התחושה של תיאטרון שייקספירי אמיתי. טו שייקספיר אור נוט טו שייקספיר?
מהתיאטרון המשכנו לרכבת שהסיעה אותנו לסופוט. כמה קל להתנהל ברכבות בגדנסק. נוח, נגיש, מהיר. לוקח כמה דקות להבין איך לתפעל את המכונה לרכישת הכרטיסים וזהו. רק לא לשכוח לתקף את הכרטיס כשעולים לרכבת, יצא לנו לפגוש כרטיסן.
סופוט היא עיר חוף שמשלבת שכונות שקטות וירוקות עם בתים בסגנון ארט נובו יחד עם מלונות של הביוקר על רצועת החוף ומדרחוב קטן, תיירותי אנד ייט, עם קסם חביב.
במסעדה-ביסטרו STACJA SOPOT התענגתי על פירוגי ומרק כרובית ובית הקפה DWIE ZMIANY סיפק קפה טעים (לא ברור מאליו בפולין) ועוגת רובארב על בצק פריך ושטרוייזל. שתינו חשבנו על הסבתות שלנו שהיו מכינות עוגות כאלה. אחת הפעמים הבודדות שישבנו ולעסנו בשקט.
וזה לא רק בזכות השחף שעמד ודגמן משל היה דוגמן הבית של קלווין קליין. מיכל שמרה כהפתעה ולא סיפרה לי שנפגוש משפחת ברבורים על חוף הים. אין ספק שהם עופות אצילים, אבל יצא לנו לראות מה קורה כשאחד גונב לשני לחם. כבר ראיתן שני ברבורים במרדף?
היום השני – ושץ' – השכונה 'שלנו
בשכונה "שלנו" יש קסם מיוחד. זאת הייתה התחושה כשהקדשנו את היום לשוטטות ברגל בקרבת המלון Focus Hotel Premium Gdańsk wrzeszcz כך הופיע שמה של השכונה על השלטים. כמה שניסיתי לקרוא, אף וריאציה לא תאמה את המציאות. כל כך הרבה אותיות ובסוף השם כל כך קצר כשהוגים? ושץ' – עם שווא מתחת לו' וצירה או סגול מתחת לש'. עכשיו נשמע אתכן אומרות את זה חמש פעמים מהר.
הכיף שלי כשאני טסה, הוא לגור בשכונות לא מתויירות. לטייל, לשוטט, לצלם, לאכול, לשתות קפה, להסתכל על האנשים ולנסות להגיד כמה מילים בשפת המקום. אם אני נמצאת במקום יותר מימים ספורים ומסתדר, אני מגיעה גם למוקדי תיירות. משפטים בסגנון "את חייבת לראות…" או "אסור לך לפספס" לא כל כך עובדים לי. יום בשכונה בתוך סיור שמוגדר רשמית כנסיעת עבודה הוא ממש סוכרייה ואכן, שוטטנו שעות. עד שהיה ספק אם אנחנו מרגישות את הרגליים.
אפשר לראות בשיפוצי הבתים, המדרכות, הרחובות, תחנות הרכבת את תהליך השינוי שעוברת ושץ'. מהפך אפילו. משכונה ענייה ומוזנחת הפכה למקור משיכה לחבר'ה ומשפחות צעירות. ראינו את השכונה מתעוררת בבוקר. את בעלי החנויות והעסקים שפתחו את דלתותיהם, הוציאו לרחוב ארגזי ירקות, סחורה ומוצרים. את בעלי בתי הקפה שהוציאו החוצה את השולחנות והכסאות וריח של קפה ומאפים עלה מתוך המאפיות הקטנות שנמצאות בכל מקום. חובבות מאפים ומתוקים, לפני נסיעה לגדנסק אני מציעה לכן להמנע מסוכרים וקמח לבן שבועיים לפני, לפחות.
ראינו את ילדים וסטודנטים רוכבים על אופניים, כנראה לבית ספר. הורים מלווים ילדים לגנים, סבתות ואמהות עם תינוקות בדרך לפארק. ראינו את זקני השכונה בטיולי הבוקר וגם מציצים מהחלונות ויושבים במרפסות. המקום הראשון שנכנסתי אליו היה חנות הספרים המשומשים הקטנה והמתוקה – אחד הפייבוריט'ס שלי כשאני מגיעה למקום חדש. גילוי של חנויות ספרים, בעיקר חנויות יד2 של ספרים או חנות ספרים עם בית קפה מעיפים לי ת'פוני.
המקום השני היה השוק השכונתי של יד2 והשלישי היה חנות אורגנית עם תוצרת מקומית. אם מישהי מטיילת עם בעל זקן, יש מספרה מפנקת לגברים עם זקנים וגם מחפשים שם עובדים. לפחות כרגע… אם חשקה נפשם בפן לזקן – מתברר שיש דבר כזה.
אני לא בטוחה איך זה קרה אבל לארוחת צהריים ישבנו במסעדה הטבעונית Avocado Vegan Bistro, אני כנראה פחות בעניין ויכולה להגדיר את המנה כחביבה, למיכל היה טעים. אבל! ויש אבל גדול! זרמתי עם מיכל לבית קפה טבעוני. אני ממילא שותה על סויה וכבר סיכמנו שגיל 40 וצפונה זה זמן להתנסויות חדשות. ואיזה מזל שהפכתי לאשה זורמת כי יש לי המלצה רותחת על בית הקפה fukafe עיצוב מיוחד ומשגע, עסק משפחתי של בני זוג. היא האופה הוא בפרונט. אלכסנדר הסביר לנו שאשתו היא לב העסק. מתברר שהם היו בישראל, יש להם חברים 'אצלנו' והם מאוד רוצים לבקר שוב. חווית השופינג שלי בקניון כללה רכישת סים, שתי חולצות טריקו לילדים, קלמר יוניקורן לילדה והמרת כסף. זה לקח זמן שיא של ארבעים דקות. נשארו לי עוד שעה ועשרים דקות עד המפגש עם מיכל, אז צילמתי סימטריות, צורות גיאומטריות ושחור לבן.
היום השלישי וחצי היום האחרון – גדנסק – OLD TOWN
את שני הלילות האחרונים בילינו כאורחות המלון Mercure Gdansk Stare Miasto מבחינתי יש לו שני יתרונות בולטים – הגובה שלו וארוחת הבוקר. בתור הולכת לאיבוד סדרתית יכולתי לראות את המלון כמעט מכל מקום בעיר, כך שאם אתן מתקשות לנווט, תוכלו לזהות אותו בקלות. ארוחת בוקר מגוונת, עשירה בחדר אוכל מעוצב, נעים ועם צוות אדיב ביותר.
את היום וחצי האלה העברתי בעיקר בשוטטות ברחובות היותר תיירותיים של העיר, אולי מכיון שעוד לא התחילה ה-עונה היה נעים ומרווח לטייל. אפשר היה לצלם את הבתים שהזכירו לי בתי בובות, את הגרגוילים שמקשטים את המרזבים ואת הדוכנים.
אפשר היה לטייל בנחת על גדות הנהר ולסרב בנימוס להצעה להצטרף לספינת פיראטים. גם פה יש כאלו.
חזרתי לצלם את השוק המקומי הקטן, יום קודם הייתי עסוקה לאכול פטל ולא היו לי ידיים פנויות.
כשאני מטיילת בחברותא אני בוחנת אם היעד מתאים גם לטייל לבד, שוטרים נראו מסיירים ברחובות, יש תנועה, הרחובות מוארים – אם תהיה לי אפשרות לחזור לבד, לא תהיה בעיה של תחושת בטחון. זמן השוטטות הזה סיפק זמן מנוחה וטעימות בשני בתי קפה מיוחדים ועם קפה טעים. אין ספר שבגדנסק מצאתי יותר כאלו מאשר באחרים האחרות בהן ביקרתי בפולין. Drukarnia Cafe Bar עם עיצוב צעיר, היפסטרי ומגניב שגרם לי לחשוב על מקום לסדנאות הצילום שלי. אחרי שגיליתי מקרן בקומת הגלריה. GUGA SWEET & SPICY ממש על גדת הנהר במתחם חדש ונעים. בית קפה עם אופציות טבעוניות משגעות ומפתיעות. המתוק והספייסי צמודים, אנחנו הלכנו על המתוק. בפעם הבאה צריך לדגום את החלק האסייאתי.
את מוזיאון מלחמת העולם השנייה, ראיתי בעיקר מבחוץ. בביקוריי בערים האחרות בפולין ראיתי, חוויתי, צילמתי את הפן היהודי ונושא מלחמת עולם השנייה. הפעם בחרתי לוותר. כנראה כמו בוורשה, הייתי צריכה לחזור פעם שנייה ולהקדיש יום שלם לתחושות ולחוויות, לקשר האישי-משפחתי שלי לשואה. לבדוק, להעמיק, לבחון הנה הקישור לאתר המוזיאון.
גדנסק סיפקה תחושה של חופש, נינוחות ונעימות. אני די בטוחה שטיסות הלואו-קוסט, העלויות הנמוכות של הדירות להשכרה, האוכל שאני אוהבת והתחושה שלא מיצית – יחזירו אותי אליה לביקור נוסף.
עוד הרבה מידע שימושי ויעיל תוכלו למצוא בפוסטים של מיכל, כולל קישורים לכל הבלוגריות שנסעו, חוו, תיעדו, צילמו – נשאר לכן רק להזמין כרטיסים.
גדנסק 2.0
גדנסק עיר של חופש
גדנסק עם ילדים
************************************************************************
אם אתן בענייני אינסטוש, יש תמונות נוספות מגדנסק בואו לבקר בגלריה שלי.