גדנסק – פיראטים, פירוגי ועוד הפתעות בסיור בלוגריות

מציעים לך לטוס לפולין, לגדנסק – לא תסכימי?

הודעה ממיכל שמתחילה במשפט: "יש לי משהו שיכול לעניין אותך" נגמרה ברוב המקרים בשנה האחרונה בטיסה משותפת. ככה התחילה גם הנסיעה שלנו לעיר גדנסק בפולין. מיכל, היא מיכל מנור AKA רואה עולם  ואחרי שארגנה סיור בלוגריות לגדנסק, עלה צורך בנסיעה נוספת לטובת השלמות. מזל שהצורך כלל גם בלוגרית מצלמת. קצת אחרי שהתחילה חופשת הקיץ לארבעת הילדים שלנו, שנייה וחצי לפני שהתחילה חופשת הקיץ במערכת החינוך יצאנו לטעום עיר לחוף הים הבלטי. מוזמנות לסייר ולראות את גדנסק וסופוט מהזווית שלי.

גדנסק-ליטל ירון
צילום: ליטל ירון

בקרתי בוורשה פעמיים, בקרקוב ובלובלין. גדנסק לא דומה לאף אחת מהן. השוני מתבטא באדריכלות, במראה של העיר, בעובדה שהיא שוכנת לחוף הים. גם הקצב של העיר אחר. מזל שהאוכל מצא חן בעיני כמו בערים האחרות – בתחום הזה כן מצאתי קווי דמיון. אני אוהבת את המטבח הפולני המסורתי. מלבד הקולינאריה המסורתית מצאתי בתחום הזה חידושים מעניינים. אני? בית קפה ומסעדה טבעוניים? אם הייתי מטיילת לבד, לא הייתי נכנסת אליהם, מזל שזרמתי. רק טוב יצא מזה.

גדנסק - ליטל ירון
צילום: ליטל ירון

היום הראשון – סופוט – שילוב של חוף ושכונות שקטות

ביקור בעיר הנופש סופוט הוציא את השובבה שבי: "אם לא תתנהגו יפה, אני בורחת עם הפיראטים". זה מה שכתבתי לילדים בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו 'אמא חופרת'. מייד אחרי ההודעה צירפתי תמונה של ספינת פיראטים שהיא אטרקציה תיירותית.

פיראטים בגדנסק - ליטל ירון
יש פיראטים בגדנסק? לא ראיתי, אבל ספינת פיראטים בטוח יש. צילום: ליטל ירון

בהמשך למשובה שנחתה עליי עם הרוח שבאה מן הים ורעש הגלים, כמה דקות מאוחר יותר שלחתי להם מילה אחת: "מתפרעת" ואחריה סלפי עם שיער פרוע מהרוח. למזלי תפסתי את שניהם ביום טוב, הם ענו בתגובה משועשעת ואימוג'ים אוהבים. כפרעליהם.

אמא עושה בושות - ליטל ירון
אמא עושה בושות. סלפי שובב: ליטל ירון

אבל זה היה כבר כמעט סופו של יום, בואו נעשה ריוויינד.

גדנסק - ליטל ירון
צילום: ליטל ירון
התחלנו את היום בתיאטרון השייקספירי בגדנסק. ידעתן שה-Green Room הוא לא באמת ירוק? לא באמת הרגשתי מרומה, היה משהו מרגש בלשבת בחדר שבו מתארגנים השחקנים לפני ההצגות. עם המראות הגדולות והמגהצים שמיישרים קמט אחרון לפני שהם עולים לבמה.

התיאטרון השייקספרי - ליטל ירון
התיאטרון השייקספרי – ליטל ירון

בזכות מגדלנה המארחת שלנו, הרגשנו איך זה ללכת במסדרונות אל מאחורי הקלעים ואל הבמה בתיאטרון. הגענו לביקור ביום שמקימים את התפאורה להצגה "שייקספיר מאוהב". בקשתי וקיבלתי רשות ללכת על הבמה המוגבהת, התלהבתי כשהראו לנו איך מפנים את כל הכסאות למקומות מסתור כדי שהקהל יעמוד ויקבל את התחושה של תיאטרון שייקספירי אמיתי. טו שייקספיר אור נוט טו שייקספיר?

תיאטרון שייקספירי - ליטל ירון
עובד במה בתיאטרון שייקספירי. צילום: ליטל ירון

תיאטרון שייקספירי מבחוץ
תיאטרון שייקספירי מבחוץ

מהתיאטרון המשכנו לרכבת שהסיעה אותנו לסופוט. כמה קל להתנהל ברכבות בגדנסק. נוח, נגיש, מהיר. לוקח כמה דקות להבין איך לתפעל את המכונה לרכישת הכרטיסים וזהו. רק לא לשכוח לתקף את הכרטיס כשעולים לרכבת, יצא לנו לפגוש כרטיסן.

הרכבת בגדנסק - מבט החוצה
הרכבת בגדנסק – מבט החוצה. צילום: ליטל ירון

הרכבת בגדנק - מבט מבפנים
הרכבת בגדנק – מבט מבפנים. צילום: ליטל ירון

סופוט היא עיר חוף שמשלבת שכונות שקטות וירוקות עם בתים בסגנון ארט נובו יחד עם מלונות של הביוקר על רצועת החוף ומדרחוב קטן, תיירותי אנד ייט, עם קסם חביב.

סופוט - בתים מיוחדים
סופוט – בתים מיוחדים. התמונה האהובה עליי בכל הטיול. צילום: ליטל ירון

במסעדה-ביסטרו STACJA SOPOT התענגתי על פירוגי ומרק כרובית ובית הקפה DWIE ZMIANY סיפק קפה טעים (לא ברור מאליו בפולין) ועוגת רובארב על בצק פריך ושטרוייזל. שתינו חשבנו על הסבתות שלנו שהיו מכינות עוגות כאלה. אחת הפעמים הבודדות שישבנו ולעסנו בשקט.

מסעדת בסטרו
מסעדת ביסטרו. מעוצבת, נעימה וטעימה. צילום: ליטל ירון

פירוגי מומלץ
פירוגי מומלץ המזח בסופוט הוא ה-מוקד למשיכת תיירים, בעיניי עלות כניסה של 8 זלוטי מצדיקה את האטרקציה.

וזה לא רק בזכות השחף שעמד ודגמן משל היה דוגמן הבית של קלווין קליין. מיכל שמרה כהפתעה ולא סיפרה לי שנפגוש משפחת ברבורים על חוף הים. אין ספק שהם עופות אצילים, אבל יצא לנו לראות מה קורה כשאחד גונב לשני לחם. כבר ראיתן שני ברבורים במרדף?

שחף, דוגמן הבית
שחף, דוגמן הבית. צילום: ליטל ירון

סופוט - המזח
סופוט – המזח. צילום: ליטל ירון

ברבורים בים הבלטי
בוקר טוב עולם יש ברבורים בים הבלטי. צילום: ליטל ירון

 

היום השני – ושץ' – השכונה 'שלנו  

בשכונה "שלנו" יש קסם מיוחד. זאת הייתה התחושה כשהקדשנו את היום לשוטטות ברגל בקרבת המלון Focus Hotel Premium Gdańsk wrzeszcz כך הופיע שמה של השכונה על השלטים. כמה שניסיתי לקרוא, אף וריאציה לא תאמה את המציאות. כל כך הרבה אותיות ובסוף השם כל כך קצר כשהוגים? ושץ' – עם שווא מתחת לו' וצירה או סגול מתחת לש'. עכשיו נשמע אתכן אומרות את זה חמש פעמים מהר.

גדנסק ושץ'
גדנסק ושץ'. צילום: ליטל ירון

הכיף שלי כשאני טסה, הוא לגור בשכונות לא מתויירות. לטייל, לשוטט, לצלם, לאכול, לשתות קפה, להסתכל על האנשים ולנסות להגיד כמה מילים בשפת המקום. אם אני נמצאת במקום יותר מימים ספורים ומסתדר, אני מגיעה גם למוקדי תיירות. משפטים בסגנון "את חייבת לראות…" או "אסור לך לפספס" לא כל כך עובדים לי. יום בשכונה בתוך סיור שמוגדר רשמית כנסיעת עבודה הוא ממש סוכרייה ואכן, שוטטנו שעות. עד שהיה ספק אם אנחנו מרגישות את הרגליים.

גדנסק שוק יד שנייה
גדנסק שוק יד שנייה. צילום: ליטל ירון

אפשר לראות בשיפוצי הבתים, המדרכות, הרחובות, תחנות הרכבת את תהליך השינוי שעוברת ושץ'. מהפך אפילו. משכונה ענייה ומוזנחת הפכה למקור משיכה לחבר'ה ומשפחות צעירות. ראינו את השכונה מתעוררת בבוקר. את בעלי החנויות והעסקים שפתחו את דלתותיהם, הוציאו לרחוב ארגזי ירקות, סחורה ומוצרים. את בעלי בתי הקפה שהוציאו החוצה את השולחנות והכסאות וריח של קפה ומאפים עלה מתוך המאפיות הקטנות שנמצאות בכל מקום. חובבות מאפים ומתוקים, לפני נסיעה לגדנסק אני מציעה לכן להמנע מסוכרים וקמח לבן שבועיים לפני, לפחות.

הפארק השכונתי
הפארק השכונתי. צילום: ליטל ירון

ראינו את ילדים וסטודנטים רוכבים על אופניים, כנראה לבית ספר. הורים מלווים ילדים לגנים, סבתות ואמהות עם תינוקות בדרך לפארק. ראינו את זקני השכונה בטיולי הבוקר וגם מציצים מהחלונות ויושבים במרפסות. המקום הראשון שנכנסתי אליו היה חנות הספרים המשומשים הקטנה והמתוקה – אחד הפייבוריט'ס שלי כשאני מגיעה למקום חדש. גילוי של חנויות ספרים, בעיקר חנויות יד2 של ספרים או חנות ספרים עם בית קפה מעיפים לי ת'פוני.

חנות ספרים קטנה ומתוקה
חנות ספרים קטנה ומתוקה. תמיד אני מוצאת כזאת. יכולה לדפדף שעות בספרים בשפה שאני לא מבינה. צילום: ליטל ירון

המקום השני היה השוק השכונתי של יד2 והשלישי היה חנות אורגנית עם תוצרת מקומית. אם מישהי מטיילת עם בעל זקן, יש מספרה מפנקת לגברים עם זקנים וגם מחפשים שם עובדים. לפחות כרגע… אם חשקה נפשם בפן לזקן – מתברר שיש דבר כזה.

מספרת גברים כולל פן לזקן
מספרת גברים כולל פן לזקן. צילום: ליטל ירון

אני לא בטוחה איך זה קרה אבל לארוחת צהריים ישבנו במסעדה הטבעונית Avocado Vegan Bistro, אני כנראה פחות בעניין ויכולה להגדיר את המנה כחביבה, למיכל היה טעים. אבל! ויש אבל גדול! זרמתי עם מיכל לבית קפה טבעוני. אני ממילא שותה על סויה וכבר סיכמנו שגיל 40 וצפונה זה זמן להתנסויות חדשות. ואיזה מזל שהפכתי לאשה זורמת כי יש לי המלצה רותחת על בית הקפה fukafe עיצוב מיוחד ומשגע, עסק משפחתי של בני זוג. היא האופה הוא בפרונט. אלכסנדר הסביר לנו שאשתו היא לב העסק. מתברר שהם היו בישראל, יש להם חברים 'אצלנו' והם מאוד רוצים לבקר שוב. בית קפה טבעוני ומומלץ חווית השופינג שלי בקניון כללה רכישת סים, שתי חולצות טריקו לילדים, קלמר יוניקורן לילדה והמרת כסף. זה לקח זמן שיא של ארבעים דקות. נשארו לי עוד שעה ועשרים דקות עד המפגש עם מיכל, אז צילמתי סימטריות, צורות גיאומטריות ושחור לבן.

קניון הגרסה שלי לשופינג
קניון – הגרסה שלי לשופינג. צילום: ליטל ירון

היום השלישי וחצי היום האחרון – גדנסק – OLD TOWN  

את שני הלילות האחרונים בילינו כאורחות המלון Mercure Gdansk Stare Miasto מבחינתי יש לו שני יתרונות בולטים – הגובה שלו וארוחת הבוקר. בתור הולכת לאיבוד סדרתית יכולתי לראות את המלון כמעט מכל מקום בעיר, כך שאם אתן מתקשות לנווט, תוכלו לזהות אותו בקלות. ארוחת בוקר מגוונת, עשירה בחדר אוכל מעוצב, נעים ועם צוות אדיב ביותר.

מלון מרקיור
מלון מרקיור. צילום: ליטל ירון

את היום וחצי האלה העברתי בעיקר בשוטטות ברחובות היותר תיירותיים של העיר, אולי מכיון שעוד לא התחילה ה-עונה היה נעים ומרווח לטייל. אפשר היה לצלם את הבתים שהזכירו לי בתי בובות, את הגרגוילים שמקשטים את המרזבים ואת הדוכנים.

גדנסק
גדנסק, מדרחוב בשעות בוקר מוקדמות. צילום: ליטל ירון

גדנסק
גדנסק – זה נראה כמו בית בובות. צילום: ליטל ירון

גדנסק
גדנסק, הנה באתי הביתה. צילום: ליטל ירון

אפשר היה לטייל בנחת על גדות הנהר ולסרב בנימוס להצעה להצטרף לספינת פיראטים. גם פה יש כאלו.
חזרתי לצלם את השוק המקומי הקטן, יום קודם הייתי עסוקה לאכול פטל ולא היו לי ידיים פנויות.

 

גדנסק - השוק המקומי

גדנסק השוק המקומי
גדנסק השוק המקומי. צילום: ליטל ירון

כשאני מטיילת בחברותא אני בוחנת אם היעד מתאים גם לטייל לבד, שוטרים נראו מסיירים ברחובות, יש תנועה, הרחובות מוארים – אם תהיה לי אפשרות לחזור לבד, לא תהיה בעיה של תחושת בטחון. זמן השוטטות הזה סיפק זמן מנוחה וטעימות בשני בתי קפה מיוחדים ועם קפה טעים. אין ספר שבגדנסק מצאתי יותר כאלו מאשר באחרים האחרות בהן ביקרתי בפולין. Drukarnia Cafe Bar עם עיצוב צעיר, היפסטרי ומגניב שגרם לי לחשוב על מקום לסדנאות הצילום שלי. אחרי שגיליתי מקרן בקומת הגלריה. 2222coffe GUGA SWEET & SPICY ממש על גדת הנהר במתחם חדש ונעים. בית קפה עם אופציות טבעוניות משגעות ומפתיעות. המתוק והספייסי צמודים, אנחנו הלכנו על המתוק. בפעם הבאה צריך לדגום את החלק האסייאתי.

בית קפה guga
בית קפה guga. טבעוני וטעים. הופתעתי. צילום: ליטל ירון

את מוזיאון מלחמת העולם השנייה, ראיתי בעיקר מבחוץ. בביקוריי בערים האחרות בפולין ראיתי, חוויתי, צילמתי את הפן היהודי ונושא מלחמת עולם השנייה. הפעם בחרתי לוותר. כנראה כמו בוורשה, הייתי צריכה לחזור פעם שנייה ולהקדיש יום שלם לתחושות ולחוויות, לקשר האישי-משפחתי שלי לשואה. לבדוק, להעמיק, לבחון הנה הקישור לאתר המוזיאון.

מוזיאון מלחמת העולם השנייה גדנסק
מוזיאון מלחמת העולם השנייה גדנסק. צילום: ליטל ירון

גדנסק סיפקה תחושה של חופש, נינוחות ונעימות. אני די בטוחה שטיסות הלואו-קוסט, העלויות הנמוכות של הדירות להשכרה, האוכל שאני אוהבת והתחושה שלא מיצית – יחזירו אותי אליה לביקור נוסף.

מרזבים גרגוילים בגדנסק
מרזבים גרגוילים בגדנסק. צילום: ליטל ירון

עוד הרבה מידע שימושי ויעיל תוכלו למצוא בפוסטים של מיכל, כולל קישורים לכל הבלוגריות שנסעו, חוו, תיעדו, צילמו – נשאר לכן רק להזמין כרטיסים.
גדנסק 2.0
גדנסק עיר של חופש
גדנסק עם ילדים

************************************************************************
אם אתן בענייני אינסטוש, יש תמונות נוספות מגדנסק בואו לבקר בגלריה שלי.

 
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
ליטל ירון - אשה בפלוס

אישה בת 40+ שכבר נוטה יותר לכיוון ה-50. פסימית בהחלמה או אופטימית בהתהוות משתדלת להסתכל על הדברים מהצד החיובי, מהפלוס. מטיילת לבד ועם אחרים, תולעת ספרים, אוהבת מילים וכותבת גם למגירה וגם למסך. מכורה לקפה, קרמשניט ופאי לימון.
עוד עליי>>

פוסטים נוספים בנושא

תגובות ושאלות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן