שבת בבוקר, יום יפה. אני יושבת בחצר עם דייסת שיבולת שועל וקפה. הבית התרוקן ואני יושבת ותוהה במה להתחיל. הרבה משימות השארתי לי לשבת. זה לגמרי מתוכנן, בכל זאת חופש גדול ואפילו שהילדים גדולים, קמים מאוחר ויש להם תוכניות משל עצמם, אני רוצה להיות איתם. זה מה שבחרתי וכעצמאית שיכולה לנווט את הזמן, זה מעולה לי. בדיוק מה שרציתי ותכננתי כשיצאתי לעצמאות. זאת בדיוק הסיבה שלעבוד ב-4 וחצי בבוקר מבחינתי זה סבבה וכנ"ל לגבי שבתות בבוקר או בצהריים.
אממה, רשימת המטלות מסתכלת עליי בחזרה ואני לא מצליחה להתקדם איתה. ישבתי וחשבתי מה מפריע לי והראש כל הזמן חזר לשיחת טלפון שקיבלתי ביום חמישי ומשום מה ממשיכה לזמזם לי בתת מודע. אז אני יושבת לכתוב, אשלח את הפוסט לחלל המרשתת, יעני אינטרנט ואשחרר את מה שהפריע לי. כי הבעיה לא שלי, היא לגמרי של הצד השני.
מעט אני מתייחסת בבלוג לעיסוק שלי, איכשהו מאז שאני כותבת זה ככה. אנשים שמכירים את החלק הכותב שבי, מופתעים לגלות שבגלגולים המקצועיים הקודמים שלי הייתי 10 שנים מורה (לערבית, אסלאם ומחנכת בתיכון), 8 שנים הייתי מדריכה להתפתחות תינוקות, דולה אחרי לידה ולקראת סוף התקופה הזאת גם יועצת שינה. בשנה ומשהו האחרונות אני רשמית כותבת מקצועית. בבלוגים שלי אבל גם לאחרים, בעיקר לדפי פייסבוק של עסקים קטנים, אבל לא רק. גם הצילום שבהתחלה התעקשתי שהוא תחביב הפך להיות חלק מההכנסה. בין אם זה השילוב של כתיבה + צילום או מכירת תמונות לכותבים אחרים ובין אם זה סדנאות הצילום בסמארטפון שאני מנחה.
השינוי בתוך העצמאות היה לא פשוט בכמה מובנים. התחלתי מהתחלה. חזרתי להיות עוסק פטור, הוצאתי פנקסי קבלות במקום פנקסי החשבוניות (כן, כן עדיין לא עברתי לדיגיטלי והירוק. גם זה יגיע), קהל הלקוחות שלי לא יכול כמובן לעבור איתי ממקצוע למקצוע. אם אתם מכירים תינוק בן שנה שלא מצליח לישון ומחפש כותבת תוכן, תפנו אותו אליי.
שוב לפרסם, שוב להסביר, שוב שיכירו פן מקצועי חדש שלי. תוסיפו לזה את העובדה שתמיד היה לי קשה לשווק, תמונה די ברורה, נכון?
בתחילת הדרך העצמאית שלי הונעתי בעיקר מפחד, חוסר ביטחון ואי הכרת העולם הזה שנקרא "עצמאית". נעזרתי ביועצים שלא ממש קלטו את הראש או את הדרך וניסו להכניס אותי לתוך שטאנצים של דרכי שיווק. נעזרתי ביועצים ומאמנים שעזרו לי לפוגג את מסך הערפל ונתנו לי יד, כתף ורוח גבית – אורן טוקר, לירון גור שטייגמן. הנחיתה שלי במרפאת עידנים שמה אותי במקום שנתן לי את כל הכלים והפלטפורמה לגדול. זכיתי.
למדתי לאט, אבל ממש לאט מה אני שווה, מה היכולות שלי, מה אני מוכנה לעשות ואיפה הקווים האדומים. ככותבת, הייתי צריכה להגדיר הכל מחדש. היתרון הגדול הוא שכבר יש לי ניסיון בלהיות עצמאית. מהר מאוד הבנתי מי מייעץ לי כי רואה את טובתי ומי מייעץ לי מתוך הפחדים שלו. מצאתי את הנישה שלי והכי חשוב את הקבוצות התומכות שלי, מקצועית וגם אישית. עמוד השידרה שלקח לי זמן לבנות מוכיח את עצמו לא פעם וזה מה שעזר לי בשיחת הטלפון המדוברת.
חשבתי שזה לקוח פוטנציאלי ולכן הקשבתי ועניתי בצורה שקולה ובכנות. כמו תמיד. מה שלא ידעתי שהצד השני יחשוב שאני רוצה, צריכה ואף משתוקקת לקבל את התובנות שלו על "מהי הצלחה עסקית", הגדרות של עסק קטן וחשיבה בקטן, עצות ידידותיות או כאלה שהן "באמת לטובתך אפילו שאנחנו לא מכירים" והיה גם "בשבילך אני אומר את זה, לא בשבילי". לא לשכוח את "אני שומע מהדברים שלך שאת מפחדת לגדול" וגם "ככה את רוצה להשאר רק עם עסקים קטנים, זה מה שאת חושבת על עצמך?" וכמובן הידיעה הברורה שלו שהוא ניתח אותי בהצלחה פנומנלית מי אני כאישה ומי אני כבעלת עסק. נכון זה כיף לחיות בהרגשה שיודעים הכי טוב מכולם? שהאמת שלי היא האמת היחידה? שרק אני יודע ומבין מהי הצלחה עסקית? בקיצור, הבנתן.
אז עכשיו כשזה יצא מהראש למקלדת ונשלח, התפנה לי מקום לדברים החשובים באמת ועל הדרך הוצאתי קיטור.
את התובנות שלי מהשיחה אני מצרפת כאן, מצטטת מתוך עמוד הפייסבוק שלי:
מעט מאוד דברים פחות טובים או שליליים אני כותבת פה. משתדלת לראות את החיובי. באמת שמשתדלת. לפני כמה דקות ובשיחת טלפון ללא הכרות קודמת, הצד השני בשיחה עשה לי ניתוח עסקי ואישיותי כאילו 'על הדרך'. הצד השני בשיחה בטוח שהוא הצליח לאבחן אותי ולתת לי עצות ידידותיות בלי שביקשתי. הצד השני קרא בין השורות בתשובות שלי דברים שלא כתבתי ולא התכוונתי. השיחה הזאת חיזקה אצלי כמה דברים:
1. בתחילת דרכי העצמאית זה היה שובר אותי, היום – לא.
2. כלום, אבל כלום לא מחליף פגישות פנים אל פנים. מעדיפה "לבזבז" שעה וחצי – שעתיים ולבדוק התאמת עסק-לקוח מאשר לעבור או לתת ראיון טלפוני.
3. סטיגמות, ניסיונות להכניס בעלי עסקים לתוך טיפוסים וסוגים – NOT.
4. הכי אוהבת את הלקוחות שלי. אבל הכי. הן מעטות, הן מהממות והן ממלאות אותי אנרגיה. אפילו רק דרך המיילים.
ולסיכום, אין לי ממש.
רק תהיו טובות זו לזו. כי מה עוד נשאר לנו?
*התמונה כדי להזכיר לעצמי שגודל ההכנסה הוא לא המדד היחיד שלי להצלחה*
בברכת המשך שבת טובה, אל תתנו לאף אחד להגיד לכן מה אתן כן ומה אתן לא.
ליטל
אהבתן את התמונות? מגניב! בואו לאינסטוש יש עוד
