אני? לסרט בספרדית? משהו שלא חשבתי שיקרה. אני צופה בסרטים דוברי עברית או אנגלית, קשה לי לצפות בסרט שאני לא מבינה את השפה. לאורך השנים, חברות חובבות קולנוע ניסו לשכנע אותי שאני מפסידה, שיש סרטים טובים דוברי צרפתית, ספרדית ואפילו סינית. משהו בעניין של לקרוא כתוביות במקום להקשיב ולהבין, לא מסתדר לי עם המדיה הזו.
אחרי שצפיתי בסרט "עץ הזית" אני שמחה לכתוב – איזה מזל שלא נתתי למחסום השפה להפריע לי. אם הייתי ממשיכה להשאיר את השפה כשיקול נגד, הייתי מפסידה את אחד הסרטים הטובים שראיתי לאחרונה.
מה הסיפור?
הסרט מתחיל עם אלמה, גיבורת הסרט. היא עובדת בחווה המשפחתית. העבודה פיזית וסזיפית, אבל נראה שהיא שלמה עם המורשת המשפחתית. תשומת הלב "קופצת" תוך כדי מעקב אחרי יום העבודה של אלמה, לגבר זקן שמתהלך במטע זיתים ענק. ההליכה שלו איטית. אבל נחושה. ואז הוא נעצר, אוסף אבן מהאדמה, מניח אותה על גל אבנים קיים ומתיישב לצפות בערימת האבנים.
מכאן בתיאור סיפור ההווה תוך כדי "קפיצות" לתמונות וסצינות מהעבר מתגלה הקשר בין האשה הצעירה והגבר המבוגר. נכדה וסבא. קשר מיוחד נרקם ביניהם מילדותה, קרבה גדולה, אהבה גדולה.
בתוך הקשר מככב עץ זית עתיק בן אלפיים שנה.
הסבא מלמד ואלמה לומדת, על אהבת האדמה, על הקשר בינה ובין מה שצומח ממנה, על הכבוד שצריכה האנושות לתת לה. אלמה לומדת על עצי זית, על גילם וגידולם. היא לומדת על עבודה קשה, על קשר משפחתי, על אהבה.
כשאלמה היתה בת 8 החווה נקלעה לקשיים. שני הבנים של הסב (אבא של אלמה והדוד שלה) שרוצים לצאת מהם וגם להכנס להרפתקאה בדמות מסעדה מחליטים למכור את עץ הזית העתיק כדי להרוויח ומהר סכום כסף גדול. מסע שיכנועים ולחצים אל מול הסבא לא גורם לו להתרצות וביום בהיר אחד מגיעים פועלים וטרקטור גדול ועוקרים את העץ על שורשיו.
מכאן ואילך הסבא מפסיק לדבר. הוא הולך ומתנתק מהסביבה, כולל מאלמה שממשיכה לדבר ולהתנהג אליו כרגיל. היא מטפלת בו, דואגת לו ואליה מתקשרים ליסוע לחפש אותו כשהוא נעלם. טעם החיים והרצון לחיות – נעלמים.
מצבו של הסבא ממשיך להדרדר ועשר שנים אחרי העקירה והמכירה, אלמה מחליטה לחפש ולהביא חזרה הביתה את העץ האובד. היא מאתרת אותו בעיר דיסלדורף בגרמניה. מסתבר שהעץ הייחודי הזה הפך לסמל וללוגו של חברת ענק גרמנית והוא ממוקם במבואה של בניין המשרדים שלה.
היא רותמת לעזרתה את הדוד שלה ובחור שעובד עם החווה (הוא כמובן מאוהב בה, אבל היא לא רואה את זה), הם "משאילים" משאית עם מנוף ונוסעים להחזיר את העץ. מה ששני הגברים לא יודעים שהסיפור שסיפרה אלמה על החזרתו, לא ממש מדוייק.
בגרמניה ובעזרת בחורה ספרדיה שגרה שם, נפתח דף פייסבוק שמתאר את המסע ואוהדים "ירוקים" שמגלים שהחברה לא מיישמת את הבטחות השמירה על איכות הסביבה והקיימות שהבטיחה, לוקחים חלק במאבק.
במהלך המסע בין המדינות והשהות בגרמניה, מתגלים עוד חלקים מחייה של אלמה, של אביה ואמה שעזבה את החווה ואותם, של הדוד שממשיך לציין ימי נישואין עם גרושתו, של אי ההסכמה בדיעבד עם המכירה ויש עוד.
איך זה נגמר? בלי ספויילרים!
יש גם שמח, גם פחות…בעיני הסרט נגמר בנימה אופטימית, עם מחשבות על שינויים לטובה, על צמיחה והתחדשות, על יצירה, בריאה וכבוד לטבע שסביבנו.
מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם בחלקים מהסרט וקצת נחנקת מדמעות באחרים.
סיפורים שזורים
הסרט מטפל ברגישות, בעדינות ולפעמים בין השורות ביחסים בין צעירים להוריהם – על הבנות ואי הבנות, על כעסים שהשנים ליבו.
ביחסים בין מבוגרים להורים המבוגרים יותר – על תלות, על זקנה, על החיים שהולכים ופוחתים, על הסתכלות לאחור על הבחירות לאורך השנים.
ביחסים שבינו לבינה – דרך הסיפור של אלמה, דרך הסיפור של הדוד וגרושתו ושל האב והאם שעזבה.
בקשר של האנושות עם הטבע – על כבוד, על שמירה ושימור, על מה שעלולים לאבד.
משפחתיות – קשרים, ניתוקים, כעסים, נחמה ונתינה.
החלטות, בחירות, תוצאות, חרטה והשלמה, כל אלה מלווים במפורש ובמרומז את הדמויות הראשיות בסרט.
השחקנים
אנה קסטילו במשחק מצויין. גם כשהדמות שלה בוחרת בחירות שבעיני מפוקפקות, קשה שלא להזדהות איתה. חוויאר גוטיירז בתפקיד הדוד ופפ אמברוס כחבר/אהוב השתקן – נהדרים.
הסרט יעלה לאקרנים ביום חמישי 02.06.2016 בבתי הקולנוע לב וברחבי הארץ
ולמי שרוצה טעימה – https://www.youtube.com/watch?v=ElfWN0VFwog
ביימה – איסיאר בולאיין
תסריט – פול לברטי
צילום – סרגי גאלארדו
אורך הסרט – 100 דקות
הטריילר והתמונות המצורפות באדיבות בתי קולנוע לב
