מתבגר בבידוד – ימי הקורונה הלא-עליזים

בידוד – אפילו ששמרתי ונשמרנו

תשמרי עליהם. אבל ממש.
מן שמירה אישית כזו, על גבול לוחצת.
תשמרי על שני הילדים ועל הבנזוג.
תשמרי עלייך, גם.

נשמרים כדי לא להיחשף, לחלות, להכנס לבידוד

כמעט ולא יוצאים, לא מטיילים, לא מסתובבים סתם בשביל הכיף.
היציאות מהבית משימתיות לגמרי.
לא ים, לא בריכה בטח שלא קניון.
לא אוכלים בחוץ במסעדה.
(*מלבד הפעם שאחרי קבלת תעודת סיום החט"ב)
גם על להזמין פיצה או סושי הופעל
לחץ ילדים לא מתון בכלל. נכנעתי פעמיים.
פוגשים רק שני חברים.
את אותם שניים.

לא הגזמת עם כל החיטוי והאלכוג'ל?

תחטאי, תנקי, תרפדי אותם במגבונים.
תשטפי, תחפפי, תקלחי ואף תטביעי אותם באלכוג'ל.
תוודאי באובססיביות שיש להם מסיכות לעטות ובתיק מסיכות ספייר,
וכשצריך גם כפפות.
תכיני לו אפילו תזכורת כתובה על הדלת לפני שיעור נהיגה.
תכבסי להם את הבגדים ואותם גם,
ברגע שהם חוזרים מבחוץ.
תשלחי את החברים שנכנסים הביתה קודם לשטוף ידיים, ואם מגיעים הישר מבית הספר – גם להחליף בגדים.

ילדים שמבינים הורים, את אמא שבלחץ

תקבלי מהם שיתוף פעולה מלא,
תקבלי מהם הבנה ללחץ שלך,
טוב, נו… בכל זאת, הם רגילים מהבית.

בידוד, התחלנו…

תתפללי חזק חזק שהוא יסיים את כל מבחני הבגרות בלי בעיות,
ואז שבוע אחרי הבגרות האחת לפני אחרונה, תקבלו הודעה שבכיתה שבה נבחן הילד, ישב.ה גם חולה מאומת.ת.

הבכור נכנס לשבוע בידוד. מהיום, ה-14.07.20
הבגרות האחרונה בעוד יומיים ב-16.07
אם הבגרות היא אחרונה ובתנ"ך, איך אמרנו שעובד הקטע של בעזרת השם?
נכון שכל הז%&!? אוף עם הקורונה הזאת.

מתכננים תוכניות שנועדו להשתבש, ימי קורונה

כל זה קרה לפני הצהריים. התחיל מטלפון של המחנכת לילד.
קצת התכתבויות, שיחה שלי עם המחנכת, הודעות וואטסאפ ודיווחנו את המידע מבית הספר למשרד הבריאות, כמו שבקשו/הנחו אותנו.
הילד מלא את הטופס הנדרש באתר משרד הבריאות ונכנס לבידוד.
התקשרנו לקופת חולים, לרופא המטפל ובקשנו בדיקה.
את האישור / ההפניה קיבלתי מהרופא המחוזי תוך כ-3 שעות.
אחר הצהריים הצלחנו גם לקבוע תור לבדיקת קורונה *למחר* בשעות הבוקר המאוחרות.
תחזיקו לנו אצבעות 🤞🏻🤞🏾

בידוד וקורונה – יש לזה גם זווית חיובית? יש משהו עם קריצה?

לקח לי קצת זמן לחשוב על העניין הזה של חיוך וקריצה, אבל חייבים גם משהו אופטימי/חיובי/משעשע – הבכור במצב חלומי של כל גיימר רציני.
הוא שוהה רק בחדר שלו, מול המחשב.
אמא לא מעירה על בגדים על הרצפה או כביסה שאיבדה את דרכה אל הארון.
אף אחד לא נכנס לחדר משום סיבה. רק אני ורק עם אוכל.
הארוחות מוגשות לו לחדר. על מגש! מיינד יו.
חדר האמבטיה המשותף עם אחותו הפך לפרטי.
וגולת הכותרת, הוא יכול להשתיק את הווטסאפ ולקבל שקט מוחלט ממני.

שנצא מזה מהר ועם תוצאה שלילית,
שכולנו נשמור על עצמנו וגם אחד על השני,
שמישהו יקח אחריות ויוביל אותנו החוצה מהמציאות ההזויה הזאת.

שלכם,
ליטל, שכרגע מנסה ממש חזק לשמור על אופטימיות.