יום שני 10.12.13. צריכה להגיע למשרד מסויים בחדרה, יש כתובת מסודרת על הניירת.
מכניסה אותה ל Waze, מגיעה לרחוב, מחנה, מפעילה חניה ב"פנגו", יוצאת, צועדת,
מגיעה לבניין ומוצאת את החנויות למטה בלי דלת כניסה לבניין שמעליהן.
הולכת הלוך וחזור כמה פעמים – לא מוצאת.
הדקות נוקפות, זמן איסוף הילדים מתקרב במהירות.
..
ניגשת לחלון גדול ופתוח בקיר צדדי של מסעדה, מבקשת סליחה מהעומדים בתור ושואלת
"מאיפה נכנסים לבניין שלמעלה?", הבחור במסעדה מסביר שהדלת היא ברחוב הצדדי,
הקטן ממש כאן בהמשך. ומצביע לי על הכיוון.
כי זה באמת ממש הגיוני שכניסה לבניין ברחוב X תהיה מרחוב Y (ציניות).
תוך כדי הסבר עיני צדה כמובן, את עיגולי הבצק שמסודרים על משטח נירוסטה
נקי, חלק פתוחים, חלק כבר "מקופלים" "סגורים" בצורות שונות. והריח!!!! להתעלף.
..
אומרת יפה תודה, ממהרת, מוצאת, מסדרת את מה שאני צריכה מסתכלת על השעון
ומגלה שיש לי מרווח נשימה של 8 דקות! חוזרת לרחוב שבו אמורה להיות הכניסה,
עוצרת שוב בחלון הגדול שעכשיו אין תור שמשתרך לפניו ומבקשת מהבחור לדעת מה הוא מכין.
..
בסבלנות ובאדיבות ונראה שמתוך אהבה למקצוע, הוא מסביר לי מה אני רואה מוכן על המגשים
תוך שהוא מקפיד לכסות אחרי ההסבר. מסביר לי על המסעדה, המתכונים, תוך כדי עבודה
זריזה של קיפול הבצק, הוצאת מגשי ענק מהתנור, והעברת קופסאות בין מקררים.
..
העברת הקופסאות מגלה לי שהוא מכין משלוח קפוא ללקוח שמגיע מת"א אחת
לכמה זמן עם צידניות, כדי שיהיה לו כל הזמן מוכן להפשרה והכנה. בינתיים הנחיריים
שלי כבר לא עומדים בפיתוי, אני מצביעה על מאפה ואומרת שזה נראה לי כל כך
טעים שאני חייבת לנסות. הוא אומר לי "גיברת, זה לא קינוח זה בצק שמרים ממולא בשר".
סבבה, ננסה! משלמת סכום אגדי של 8 ש"ח. כן, שמונה שקלים חדשים.
מחזיקה את המאפה במפית וצועדת לאוטו, אחרי שהבחור אומר לי
"הכי טוב במפית, אבל תקחי עוד כמה שיהיה לך".
..
הליכה של אולי 8 דקות לאוטו ואני מתענגת על כל ביס. גם בצק שמרים גם בשר טחון
מתובל – שילוב לטעמי, מסתבר! מגיעה לאוטו – וכבר לא נשאר כלום.
..
מיד שולחת בווטסאפ המשפחתי תמונה של האוכל, של המסעדה שצילמתי
בישיבה מתוך האוטו בזוית לא משהו, אבל שיהיה לנו תיעוד. ומודיעה חגיגית
לאחותי, אחי ואמא שחייבים לנסות ולטעום מה קורה שם.
..
ובגלל שהמפגש עם הבחור החביב והאוכל הטעים עשה לי טוב – מפרגנת.
אצל טניה מסעדה ובית קפה בחדרה, שדרות הנשיא 72 (על הפינה)
אני אגיע לטעום את הפירושקי והקרפלאעך.
* התמונות לא איכותיות ובכל זאת צירפתי.
..
בתיאבון
ליטל ירון – אשה בפלוס
