כשהעטיפה מעוררת חוסר נוחות
התחלתי לקרוא את הספר בחשש קל, זו הפעם הראשונה שעטיפה של ספר מעוררת בי אי נוחות. משהו בתמונה, בתווי הפנים של הדמות, בעמידתה על השרפרף ממש הטריד אותי.
לא התחלה טובה מבחינתי…אבל אז קראתי את צדה האחורי, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא.
הכתיבה של דקלה קידר קולחת, זורמת, גורמת להמשיך ולקרוא כדי לדעת מה קורה עם רותי, מה קורה עם ג'ולי ולקווות שהנה זה בא, הנה המשהו הטוב שמגיע להן, אכן מגיע.
על מי ועל מה
רותי – יורם – ג'ולי הם צלעותיו של משולש משפחתי. משולש שנראה הדוק, מחובר, צמוד. הם משפחה גרעינית, מגובשת, עם הרגלים משפחתיים, הוריים וזוגיים. על פניו, הכל טוב.
ואז כרעם ביום בהיר, אבל ממש בהיר כי יורם חיכה ששנת הלימודים של ג'ולי תסתיים – הוא קם ועוזב. ככה. פשוט.
הוא לא מסביר ורותי וגם ג'ולי בטוחות שהוא עוזב לטובת אשה אחרת. כדי לא להיות "ספוילרית" אני לא אגלה, מי שיקרא יגלה לבד.
לילות רבים וארוכים מבלות האם והבת במיטה הזוגית, שואבות כוח ונחמה זו מזו. הופכות להיות האחת חלק של השניה כדי לצלוח את המכה שניחתה עליהן.
רותי מרגישה שלראשונה מאז שיש לה את ג'ולי, היא בוחרת בה ולא באביה כ"הורה המועדף".
רותי מעמידה פנים שהכל בסדר, בעבודה, כלפי החברים, כלפי השכנים והמכרים במושב שבו היא גרה.
היא לא חושבת על חזרה ל"עולם הפנויים", עד שג'ולי עושה את הצעד הזה בשבילה.
מתוך מחשבה של ילדה, שהוריה יחזרו זה לזה אם אביה יבין שאמה יוצאת עם אחרים, היא רושמת אותה לאתר היכרויות מה שמוביל את רותי לשיחת צ'אט, לשיחת טלפון, לדייט ובהמשך למגורים משותפים. בכלל לא מה שייחלה לו ג'ולי…
קידר מתארת את היחסים החדשים שנרקמים בין רותי וג'ולי – את העליות והמורדות שלהם במהלך יחסיה של רותי עם אמנון ואח"כ עם מוטי.
היא מתארת את סיפור התבגרותה של ג'ולי – יחסיה עם יהושע המבוגר ממנה, על בריחתה לשתיה ולהתנהגות שהיא עצמה לא מזהה. מתארת את יחסיה עם אביה אחרי הפרידה.
ברגישות ובכנות היא מתארת את ההתמודדות של ג'ולי עם החברה, עם החברות, עם דימוי הגוף שלה.
יש עוד סיפור מלבד סיפורן של רותי וג'ולי
בתוך סיפור הפרידה והחיים שאחריה מצליחה דקלה קידר לשזור סיפור נוסף שמאיר פינות נוספות על פרידות ויחסי הורים – ילדים. היא מתארת את סיפורו של מוטי, מי שיהיה בעלה השני של רותי.
את הדרדרות יחסיו עם אשתו, את הניתוק משני בניו. ובצורה גאונית בעיני היא מצליחה להראות לנו הקוראים את שלושת צדדי הסיפור לאט לאט, לאורך הספר. למה שלושה צדדים? את הצד של מוטי, את הצד של אשתו הראשונה ואת הצד של ילדיו.
אנחנו הקוראים נחשפים לדדי ויונה, בניו של מוטי, אבל בעיקר ליונה שנושא על גבו סיפור חיים מסובך. של אי התאמה למסגרות, של שונות, של אמו המקבלת אותו, של אביו שנראה שמנסה לשנות אותו, יחסיו עם אחיו, עם רוני החברה של אחיו ויחסיו המפתיעים עם…גם בזה אני לא אהיה "ספוילרית" ותצטרכו לקרוא כדי לדעת.
מה שחשבתי על מוטי בהתחלה, הוא לא מה שחשבתי עליחו באמצע והוא ממש לא מה שחשבתי עליו בסוף.
ושוב פעם רותי…
קשה, קשה להגיד מה אני חושבת עליה. היא מרגשת, היא מעוררת רחמים, היא צריכה חיבוק, היא מעוררת שאט נפש, היא מעוררת הערכה, היא גורמת להזיל דמעה. היא בפירוש דמות שכתובה היטב.
אם על מוטי לא הצלחתי לגבש דיעה ברורה של אוהבת/לא אוהבת, על רותי פי כמה וכמה דעתי לא החלטית.
אבל זה ממש לא הכל, ישנו גם יונה
הדמות שאהבתי במיוחד. בנו הצעיר של מוטי, שהצטייר בעיני כנפש מעונה שמחפשת כיוון, מטרה, מסלול בחיים. הקישור שעשתה קידר בינו לבין הסופים, דרך מופע הסופים המסתובבים מרתק!
נראה שהיחס כלפיו ואליו הוא עיקר הריב והמשבר שבין הוריו. הוא שונה בלבושו, באמונותיו, בדיבורו, בעולמו הפנימי. נפשו עדינה למרות המעטפת הקוצנית שלו והוא עתיד לשלם את המחיר הגבוה מכולם.
משהו בתיאור החיצוני שלו ותיאור עולמו הפנימי שובה לב.
וישנו גם עץ הזית בחצר, הוא האקדח המעשן בסיפור הזה.
הוא מופיע בהתחלה, הוא מופיע בסוף והוא מופיע לאורך הסיפור ברמיזות קטנות וגם ברמיזה עבה כפיל. מעניין!
אז מה? ממליצה?
ספר שמטריד את המנוחה, על זוגיות ואהבה, על אהבה שנגמרת, על השפעת הפרידה על הילדים ועל יחסיהם עם ההורים, עם בני הזוג החדשים של ההורים ועם בני הזוג שלהם. על התמודדות עם דימוי גוף וקשיים שחבויים בנפש פנימה.
על אובדן ועל פשרה, על רצון חופשי ולית ברירה.
ספר שמשאיר חותם, מומלץ.
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
360 עמודים. כנרת, זמורה ביתן – מוציאים לאור
עוד ספרים שקראתי וכתבתי עליהם כאן בקישור "ביקורת ספרים"
רוצים לקרוא עוד חוות דעת על ספרים? יש לכם בלוג בסלונה ואתם רוצים להצטרף ל"מועדון הקוראות של סלונה"? זה במרחק הקלקה.
