3 שנים זה נחסך ממני.
3 שנים הצלחתי להתחמק מזה.
3 שנים שלא הייתי צריכה להכין ולשלוח לילדים את ארוחות הצהריים שלהם לבית הספר.
3 ימים בשבוע לומדים בבית הספר יום לימודים ארוך ויש אפשרות להרשם להזנה, ארוחה חמה.
3 שנים הכנתי רק ארוחות בוקר לשני הילדים. כריכים מושקעים, לפי בקשת הקהל. כל עוד
הקהל דאג לבקש את בקשותיו בערב שקודם להכנת הארוחה. בבחינת "בקש בערב-קבל בבוקר".
פשוט.
..
השנה נפל דבר בבית משפחת ירון, 2 הילדים (כיתה ו' וכיתה ג') ביקשו לקחת ארוחות צהריים מהבית
ולא להרשם לתוכנית ההזנה. אני חייבת להדגיש שזה בבחינת "זה לא הקייטרינג, זה אנחנו".
היה לי ברור שהחבר'ה מכוונים בעיקר למקום אחד, ובשתי מילים – שניצלים ופסטה. או פסטה ושניצלים.
קניתי קופסאות מחולקות, ואפילו בשני צבעים כדי לגוון – הבכור מבקש בשני תאים מתוך השלושה שבקופסה
את הפסטה (התא הגדול והתא הקטן) ובשלישי – שניצלים. הצעירה לרוב מבקשת בתא הגדול את הפסטה,
בבינוני את השניצלים ובקטן ירק/פרי/משהו מתוק.
בשבוע האחרון הורגשה נטייה בבית, להסכים לקחת מדי פעם גם פתיתים, בולונז, שעועית ירוקה ברוטב
ואפילו ערבוב של בורגול ואורז. ישששש! תודה לאלוהי הגיוון, משעמם כל כך
להכין כל פעם את אותו הדבר בדיוק.
..
בזכות, או בגלל העובדה ש 3 ימים בשבוע, 2 ילדים לוקחים 2 ארוחות צהריים – בכל רגע נתון (כמעט)
יש אצלי במקפיא שניצלים מוכנים, מטוגנים, מסודרים בקופסאות בשורות ומופרדים בנייר פרגמנט.
שיהיה קל "לשלוף" ביחידות בודדות.
פעם בשבוע וחצי לערך, אני עומדת ומטגנת שניצלים מקילו וחצי חזה עוף (פלוס-מינוס).
את השניצלים אני חותכת בעצמי, גם כי זה זול יותר אבל בעיקר כי לכל שניצל יש תפקיד מוגדר.
ובתור שכזה, לכל שניצל צריך להיות גודל מסויים ולמה הכוונה….
צולם ע"י ענב הורוביץ. כי שניצל מכינים באהבה.
..
שניצלים שתפקידם ללכת לבית הספר בתוך קופסאות האוכל – נחתכים, מצופים ומטוגנים כ"אצבעות שניצל"
או "baby שניצל" כך שהם נכנסים בצורה די מדוייקת לתוך התא הייעודי בקופסת האוכל.
שניצלים שתפקידם להאכל בבית – נחתכים, מצופים ומטוגנים כ"מלבניים" "אגסיים" "ארוכים" או "עבשניצל",
בעיקר כי האיש, המכונה גם האבא של הילדים, "מתבאס" שהדרך היחידה לקבל שניצל מטוגן, זה ללכת
לבית הספר. מאחר וזה לא יקרה…אני מפרגנת לו. דוגרי…לפעמים מגיע לו.
(מאמי, מזכירה לך לקרוא בהומור ובחיוך).
שניצלים שתפקידם לשמש קו ראשון, השניצלים בצלחת שמוגדרת על ידי
צלחת הנישנוש היזום – עד לא מזמן הצלחתי והספקתי לטגן את השניצלים כשכולם מחוץ לבית, לאחרונה
זה לא צלח. ואז מה קורה??? טיילת! פתאום כולם צריכים משהו מהמטבח. פתאום כולם רעבים. פתאום
כולם מתנדבים לטעום. פתאום יש לי חברותא וגם קהל. לפעמים קהל אוהדים, לפעמים קהל מבקרים
(כן, מאמי, שוב אתה. לא צריך להפנות את תשומת ליבי מתי צריך להפוך. וגם לא מתי להוציא מהמחבת,
אבל תודה שחשבת עלי). מאחר ואני שונאת שכשאני במטבח, עומדים מאחורי, מצדדי ועל ידי,
בערך במחצית הדרך של הטיגון, אספתי את כל השאריות הקטנות של חזה העוף שחתכתי, אלו
שכבר לא יתאימו להיות שניצל, קטנות ומעצבנות, אלו שהתפרקו לי בחיתוך, טבלתי בביצה ובפירורי הלחם
ו-הופ לטיגון במחבת. הוצאתי והנחתי אותם על נייר סופג על צלחת בקצה השיש הרחוק ממני וקרוב לשולחן.
מי שרצה לטעום איך יצא – בבקשה! רק חסר להם שיתקרבו למגשים עם הערימות המוכנות.
..
אז מי אמר טיגון של קילו וחצי חזה עוף לשניצלים קטנים ולא קיבל?
..
הכותרת בהשראת אחד הספרים האהובים עלי (קראתי אותו רק 3 פעמים) "כל בית צריך מרפסת" / רינה פרנק מיטרני
תודה ופרגון לענב הורוביץ – האישה עם הבלוג המקסים שנקרא – חיה בסרט לחצו כאן לבלוג שלה.
צלמת ועורכת סרטים עם סיפורים ורעיונות ששווה לכם להכיר, שמיד שלחה לי "תמונת שניצל"
שתתאים לי לפוסט. הנה גם דף הפייסבוק שלה. תהנו!
..
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
