יש לספר כותרת של רומן רומנטי, יש לו עטיפה של רומן רומנטי, יש אפילו סיפור “קלאסי” של משרתת שמתאהבת בבנו של בעל האחוזה. אבל אפילו שזה נראה כמו, נשמע כמו, יש לו עטיפה ותמונה כמו ויש לו מאפיינים ומרכיבים כמו – הספר לא נכנס מבחינתי לקטגוריה של רומן רומנטי או רומן למשרתות.
גיבורת הרומן היא אליזה לנדאו נערה-אשה צעירה שנהנית ממנעמי החברה הגבוהה בוינה של לפני מלחמת העולם השנייה. עולמה עשיר בתרבות, מוזיקה ואומנות.
עם אמא זמרת אופרה מפורסמת, אבא סופר ידוע, אחות נגנית שנועדה לגדולות ושלוש דודות זקנות – רווקות, היא משתתפת בארוחות של החברה הגבוהה, קונצרטים ואירועי תרבות של האליטה.
יש בדירת הפאר המרווחת מבשלת, עוזרות ומנקות. לאירועים, ארוחות וקוקטיילים נשכרים שירותיהם של עובדים – משרתים נוספים. היא לא עושה כלום לבד.
הזיקה שלה ליהדות קלושה ואביה מאמין באמת ובתמים שהתבוללות היא הדבר הנכון והמתאים לתקופה. יש סצנה בה היא מביטה בזמן לאחור ומתארת את עצמה וחברותיה העירוניות, ה"מתורבתות" צוחקות עם החברות הנוצריות על נערות יהודיות "כפריות" שלבושן ודיבורן מסגיר מעמד נחות.
העתיד הברור שלה, של שייכות לאצולה מתורבתת, של מנעמים וישיבה בבתי קפה ידועים ונחשבים משתנה באחת עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. היהדות, שהיתה זרה לה הופכת לבעלת משקל ביחס של השלטונות. הפרסום והמעמד של הוריה הופכים לשווים כקליפת השום.
אחותה וגיסה מצליחים להגר לארצות הברית והיא נשלחת לעבוד כמשרתת בבית אחוזה אנגלי. הוריה ממתינים וממתינים לאשרות יציאה מאוסטריה. זהירות ספוילר !!!!! תחילה לארצות הברית, אחר כך לבריטניה אבל הסוף לא טוב. בכלל לא טוב.
מנערה רכת ידיים שמכינים, עושים, מביאים הכל למענה היא הופכת למשרתת. לא עוד פראוליין לנדאו, גם לא מיס לנדאו. הכל נמחק. בנוסף לקושי הפיזי, המעבר בין הארצות והשינוי במעמד (נכון יותר הצניחה למעמד הנמוך) נמצא גם מחסום השפה.
באחוזת טיינפורד, בכפר קטן ומרוחק לחופי מפרץ בחופי אנגליה אליזה לומדת לחיות חיים אחרים, חיים של השרדות, של מצוקה, אבל היא גם מתאהבת בבנו של בעל האחוזה והוא מתאהב בה.
סיפור אהבתם נשזר באירועי מלחמת העולם השנייה, תיאורי המאמצים של בעלות הברית לעצור את היטלר ובעיקר מאמציה של בריטניה והמצב הבלתי אפשרי של לחכות לידיעה אם הוריה הצליחו להיחלץ מאוסטריה. חליפת המכתבים האיטית עם אחותה אינם מקלים עליה.
קל להתאהב באליזה, קל לכאוב איתה, קל להזדהות איתה. וכל פעם שברור שמישהו נוסף אבד לה לנצח, יש רצון לקרוא מהר יותר כדי להגיע אולי ביחד איתה, לאיזושהי מנוחה ונחלה.
אז מה בסוף ? יש גרוע, יש ממש גרוע אבל יש גם טוב. כדאי לקרוא עד הסוף כדי לגלות שבתוך המאפליה הבליח אור.
השאיר עלי רושם מיוחד – סיפורה של הוויולה על נרתיק העור שלה.
בוויולה הוחבא סוד גדול שהתגלה כסוד אחר מהמצופה. אביה של אליזה החביא בתוך הויולה
את הרומן האחרון שלו שלא ראה אור בוינה. הוא השביע את אליזה שתשמור עליו מכל משמר.
מה קרה לרומן? האם הוא ניצל? האם הוא התפרסם? אני משאירה לכם לגלות…
*** הספר התקבל מהוצאת הספרים כנרת, זמורה – ביתן ***
קריאה מהנה,
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
