צילום בסמארטפון – פרויקט אישי שהתחיל באינסטגרם וממשיך לבלוג
פעם מזמן באינסטגרם
זה התחיל כשפתחתי משתמש באינסטגרם, את התמונה הראשונה פרסמתי ב 24.11.2014. עוד לפני שהאינסטגרם הפך למקום שחובה להיות בו, לפני שהיו אסטרטגיות תוכן ופרסום, לפני שהוא הפך לכלי שיווקי. עוד לפני שבכלל הצילום הפך להיות חלק מהחיים האישיים שלי ובטח ובטח לפני שהוא הפך להיות חלק מהחיים המקצועיים שלי.
התייחסתי לרשת הזאת כאל גלריה בקצות האצבעות. מקום לראות מה אחרים מצלמים ואחרי שהתגברתי על כמה עכבות, מקום להראות גם את הזווית שלי.
זאת התמונה הראשונה שלי באינסטגרם
View this post on Instagram
דייט נייט במוצ"ש, מצלמת זיתים ואחר כך את הרצפה בשחור-לבן. בנזוג עם סבלנות…
בהתחלה העליתי תמונות מקריות, של חיי היום יום. לפעמים תמונה אחת ביום, לפעמים יותר, לפעמים בכלל לא.
בשלב מסויים כתבתי ב-bio את המילים a pic a day. המטרה היתה לאתגר את עצמי להיות מעורבת יותר, לצלם יותר, לשתף יותר.
החלטתי להעלות לרשת תמונה אחת ביום. כזאת שאני אוהבת, בלי אג'נדה מסודרת ובלי תכנון מוקדם של התוכן.
תמונה שתפסה רגע אחד, לא בהכרח כזאת שמסכמת את היום או מתמצתת אותו.
תמונה שתפסה לי את הלב, או הבטן, או אולי בכלל את העין.
זו יכלה להיות תמונה שמייצגת מיקרו ומקרו באותה מידה. תמונה שעושה זום אין או זום אאוט, גם באותה מידה.
View this post on Instagram
שיהיה לנו יום ורוד-אופטימי #CanonG10 #pink #grey #pinkpencil #optimistic #optimism #grey_times
פרויקט הצילום היומי עובר מאינסטגרם לפייסבוק
השבוע בפייסבוק 'קפצה' תזכורת מלפני שנתיים, בה תיעדתי בתמונה אחת ביום טיול משפחתי בן שלושה שבועות.
כבר תקופה ארוכה שאני משתעשעת ברעיון להפוך את העניין של תמונה אחת ליום לפינה קבועה בדף העסקי בפייסבוק ולהתחיל לפרסם פינה כזאת גם כאן בבלוג. התזכורת הזאת בשילוב עם השראה מסביב גרמה לי להחליט לחזור לדרך הזו של תיעוד נקודתי, של בחירה ברגע.
שני האשטאגים לפרויקט אחד – מה הקטע?
#אחת_ליום הפכה בתאריך 24.11.2018 לפרסום יומי בדף בפייסבוק, לפינה קבועה בבלוג ואולי תחזור גם לאינסטוש.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, בדקתי מתי העליתי את התמונה הראשונה לאינסטגרם. רק אז גיליתי את ההקבלה בין התאריכים בפער של 4 שנים. טוב, בכל זאת לוקח לי זמן להבשיל ולקבל החלטות.
למה בחרתי בהאשטאג #אחת_ליום זה די ברור – אני אפרסם בכל יום תמונה אחת. זאת שקראה לי מתוך הגלריה.
אז למה למה בחרתי בהאשטאג הנוסף #לגבי_אתמול? בחירת המילים היא סוג של מחווה ומחשבה לסרט
About Last Night. אמנם לא ראיתי אותו, אבל השם שלו 'נתקע' לי בראש. התמונה שאני מפרסמת כל יום, צולמה אתמול.
למה לפרסם תמונה *יומית* מאתמול? איפה ההגיון?
הראש שלי עובד טוב יותר מוקדם בבוקר.
אחרי הליכה, מקלחת ועם כוס קפה אני מדפדפת בפייסבוק, קוראת בווינט ועוברת על התמונות שצילמתי יום קודם.
מצד אחד, הרגש והתחושות עוד טריים וגם הזיכרון עוד בסדר.
מצד שני יש כבר קצת פרספקטיבה, קצת עיבוד של הדברים. וגם ערנות. זה הזמן לבחור בשקט ובנחת את התמונה של אתמול.
יש חוקים וכללים לפרויקט הזה?
בדרך כלל קל לי יותר לעבוד עם תבניות כשמדובר בפרויקטים, אבל אני חוששת שמכשול אחד או יציאה אחת ממסלול שאתכנן תגרום לי לעצור. לכן החלטתי על כמה קווים מנחים ושיננתי לעצמי – גם גמישות, גם גמישות, גם גמישות… מקווה שזה יעזור.
בכל מקרה התמונה צריכה להיות 'טריה' – צולמה ביום הפרסום או יום לפניו.
יכול להיות שאבחר תמונה מתוך מחשבה או אמירה, יכול להיות שמגחמה.
תמונה יכולה להתפרסם עם סיפור, כמה משפטים או ציון של המקום שבו צולמה.
מסוכות אני חושבת על הפרוייקט הזה, מדברת עליו , מתכננת להתחיל וזה לא קרה. היו לי הרבה תירוצים ופחדים, אני ממש טובה בלמצוא אותם.
מה יקרה בשבועות שאני בעיקר עובדת בבית? לא יהיו לי תמונות מעניינות.
אם התמונות יהיו סתמיות, משעממות ובנאליות?
את מי מעניין לראות מה יש לי לצלם, להגיד, לכתוב?
אם התמונה לא מעלפת, מה יחשבו מי שמתעניינים בסדנת צילום שלי?
אבל עכשיו כבר לקראת סוף חודש, אני אתחיל בלי קשר לכלום?
אולי אני אחכה לנובמבר?
אולי אני אתחיל בינואר עם שנה אזרחית חדשה?
במקום לדחות (שוב) ולחכות לתחילת חודש או כל ציון אחר בלוח השנה, התחלתי.
ככה.
בלי קשר לכלום. בלי אירוע חגיגי.
אה, רגע, חשוב לי להדגיש שכל התמונות מצולמות בסמארטפון. כמובן.
נשים שהן השראה. צילומית
הנשים שנתנו לי השראה ודחיפה, אפילו בלי לדעת – טליה שפירא, צלמת מדהימה ואשה שהיא קסם מהלך ומצלם. אצלה למדתי את הקורס הראשון בצילום. ה-מתנה שקיבלתי ממנה היתה לפתוח חלון להשראה, לזהות ולראות אותה בדברים היומיומיים. במה שלכאורה בנאלי ופשוט. לתת לה מקום, במקומות שנראה לכאורה, שאין.
אורה גזית, צלמת וכותבת הבלוג "חלומות שמורים". מפרסמת בכל יום תמונה מלווה במלל קצר, ומתחזקת באדיקות פינה נהדרת #ככה_אני_מרגישה_לפעמים_ביום_ראשון.
בת-שבע רוזנפלד, כותבת הבלוג "נוכחת", אשת סטייל ואופנה, מעלה בימים אלו תמונות במסגרת "נשית אחת ליום".
אילנה בר, כותבת את הבלוג "יצאתי מביתי למסעותיי". היא מתחזקת תקופה אורכה בבלוג שלה קטגוריה של תמונה ביום. התוודעתי אליו בזמן שאני מתחבטת ומפחדת. אחרי פגישה ושיחה בערב "בלוג קלאב" קיבלתי עוד קצת אומץ.
נתלי תמיר, מנחה סדנאות צילום וכותבת הבלוג #מתחת_לאף עם התמחות במילים ותמונות שנוגעות עמוק והיפוך נקודת המבט.
חיה גולן, כותבת בלוג על פוטותרפיה ואימון מאמנים, מתחזקת פינה קבועה באינסטגרם ובפייסבוק שנקראת #יש_לי_יום_יום_ים.
אני ממליצה להציץ בפרויקטים המצולמים שלהן לכיף ולהשראה.
איך עוקבים אחרי הפרוייקט? איפה אמרנו שאפשר לראות את התמונות?
בדף הפייסבוק שלי ליטל ירון – #מגלה מזווית אחרתמתפרסמות התמונות בכל בוקר, בדרך כלל עד השעה 08.00
פה בבלוג בקטגוריה מגלה דרך העדשה – פוסט שמתעדכן אחת לשבוע, עם התמונות שפורסמו במהלכו.
כאן הקישור לסנונית הראשונה, #אחת_ליום אוקטובר 2018
וממש אוטוטו יעלה פוסט של #אחת_ליום מטיול משפחתי בן שלושה שבועות.
מוזמנים להציץ, להגיב, לשתף, להצטרף ולצלם. ככה סתם, בכיף, בלי קשר לכלום.
ליטל
