לוותר על הדעות הקדומות ולהגיע להכיר – רמלה, ככה עושים באמת קהילה
כולם מדברים על קהילות, רמלה מיישמת
מילת הבאז היום היא קהילה, קהילות. נראה כי כל אדם שני אומר אותה או כותב אותה או מדבר עליה. שיטוט ברחבי הרשת וגם מפגשי פייס טו פייס עם בעלי עסקים מראה בבירור שכולם כותבים עליה, רוצים להקים אחת, לנהל אחת, להוביל אחת.
כולם מדברים על קהילות ואני מניחה שכל אחד מפרש את עניין הקהילה קצת שונה ורוצה לקבל ממנה משהו שונה.
יש את הקהילות המקצועיות, הקהילות ההתנדבותיות, קהילות שנוצרו על בסיס תחום עניין או תחביב משותף, יש קהילות מגדריות, יש קהילות עם אג'נדה פוליטית, יש קהילות עם אג'נדה חברתית, יש קהילות מבוססות מיקום גיאוגרפי והרשימה עוד ארוכה.
כולם מדברים היום על קהילה וקהילות, רמלה כעיר פשוט חיה את זה. המציאות היום בעיר רמלה, כמו שראיתי אותה בסיור בלוגרים – היא קהילתיות. מצד אחד קהילות מבוססות מוצא, עדה או דת שומרות על הייחודיות שלהן, וחוברות להיות קהילה אחת, שזו העיר רמלה, מצד שני. או אולי בעצם אלו שני צדדים של אותו מטבע?
בפעם הראשונה חזרתי להיות סטודנטית ומורה לערבית
בסיור הראשון שלי בעיר החיבור היה לשני מימדים בהסטוריה הפרטית שלי – העובדה שגדלתי בעיר נתניה והעובדה שהייתי סטודנטית ללימודי המזרח התיכון ושפה וספרות ערבית ובהמשך מורה לערבית ובמגמת עולם הערבים והאסלאם.
היה לי קל להתחבר לרמלה ולהמשיך לדבר עליה גם הרבה אחרי הסיור כי ראיתי בה את מה שראיתי ועדיין רואה בנתניה. הרצון להסביר ולהראות שהמוניטין הלא-חיובי של העיר (כבר) לא מוצדק. שיש בה הרבה מעבר למה שמגיע לחדשות לפעמים, ולא במובן הטוב של החדשות. הצורך להגן על העיר "שלי" מפני סטיגמות, בדיחות שאותי לחלוטין לא הצחיקו (מה ראשי התיבות של נתניה? לא, זה לא מצחיק. וכן, אני בהחלט מכירה). הצורך להראות את כל מה שיש לעיר להציע.
דבר דומה ראיתי ברמלה, את הצורך של התושבים להראות שמאחורי ידיעות בחדשות יש מעבר. הרבה מעבר.
נקודת ההשקה השנייה הגיעה כשנכנסתי למסגד הגדול, חלצתי את הנעליים ודפדפתי בספר קראן אחרי הרבה שנים שלא לימדתי את הנושא בבית הספר. ככה זה כשאת כבר לא מורה לערבית, אין לך כל כך את מי ללמד על האסלאם כדת וכתרבות.
החיבור שלי, שמעולם לא ברורים מקורותיו לשפה הערבית, שוב התעורר בתנומה ארוכה בעיר שחיים בה יחד יהודים וערבים.
תחושת הדה ז'ה וו לימיי כסטודנטית ללימודי המזרח התיכון העלתה בי חיוך כשדבריו של המדריך העירו בי דברים ששכחתי.
ככה זה כשיש לך מרצים מעולים בתואר, אחרי עשרים+ שנים, אחרי שלא נגעת בחומרים האלה כבר יותר מעשור עדיין זה מעלה בך חיוך.
וזה מה שעשתה לי רמלה.
בפעם השנייה הקסם המשיך, צריך לצלצל פעמיים
יש דברים שרואים רק במבט שני. אחרי שראיתי בה חלקים מהעבר הפרטי שלי, הפעם ראיתי ברמלה נתחים גדולים מהווה.
בשלוש השנים האחרונות שאני מצלמת אני נהנית לגלות פינות חדשות קרוב לבית וגם במעגלים הולכים ומתרחבים.
המבנים ההסטוריים של רמלה, השוק, המוזיאונים וגם השכונות "הרגילות" השונות מספקים חומרים מעניינים למי שאוהב להסתכל דרך עדשת המצלמה.
עם הצילום הגיעה גם החיבה שלי לטייל לבד, סיור מודרך כהתחלה וכעוגן נתן לי אפשרות להרכיב לעצמי בהמשך סיור אישי ולחזור למקומות שהרגשתי שלא מיציתי. הפעם לא כחלק מקבוצה ועם לוח זמנים שכנראה יתנהל בעצלתיים.
לשוטט עם מתבגרים. מודה. זה החלק הקשה יותר לביצוע. גם כאן יש נקודות עניין שאני בטוחה שאוכל למשוך בעזרתן את המתבגרים שלי להכיר מקומות וקבוצות, הסטוריה ותיקה וגם חדשה. הטיפוס למגדל הלבן יהווה עבורם אתגר, למרות שהם כבר בני עשרה ולמרות שכנראה יקטרו על עמידה בתור אני מניחה שהפיתוי לחתור בסירה בבריכת הקשתות יכול לעבוד. המתבגרת תתלהב מהסלפי שאפשר לצלם ולבכור אולי אגיד משהו על שרירי ידיים.
בתור "חצי" בני העדה התימנית והקשר שיש להם לבית הכנסת שבו התפללה הסבתא-רבתא שלהם בית הכנסת הבוכרי ובית הכנסת הקראי יכולים להיות נקודות מעניינות לבקר ולהכיר.
אבל בינינו, מה שהכי יעבוד…
טעימות ושוק רמלה
כמו אמא שלהם, גם ילדיי הם פודיז. לשמחתי הם מוכנים לטעום, לקחת את הביס הראשון ואז להחליט אם מתאים להם להמשיך או לא. סיורי טעימות, מסעדות בניחוחות שאנחנו לא מכירים הם לגמרי גורם מלכד משפחתי. או כמעט משפחתי, אבא שלהם פחות בעניין של טעמים חדשים. אם יש משהו שאין לי ספק לגביו – משפט כמו "בא לכם לבוא איתי לסיור טעימות בשוק רמלה" יוציא שני מתבגרים מהחדרים ואל האוטו. איזה כיף שיש לי פרטנרים, כי סנדביץ' תוסיזאי שלם ובורקס אני לא מסיימת לבד. וזה עוד לפני שבדקנו את המסעדה הבוכרית "ירושלים" ואת "מהרג'ה" ההודית שעל שתיהן קיבלתי המלצות חמות.
פסטיבל עיר עולם – שנה שנייה של קהילות וחגיגות
אני אגלה לכם שאני לא צריכה סיבה מיוחדת לבקר ולהכיר ערים שאין לי בהם חברים או משפחה, זה משהו שאני עושה בשנה וקצת האחרונות. נוסעת לערים שאני לא מכירה.
אבל אם אין לכם רגע דל ואתם מחפשים פסטיבל, רמלה פותחת שעריה בחול המועד סוכות. זו השנה השנייה שבה מתקיים פסטיבל רמלה עיר עולם, כל הפרטים על האירועים כאן.
הופעות של אמנים ואמניות במגוון תחומים, פעילויות לילדים, סיורים מודרכים, הצגות, חגיגות, אוכל רחוב. חלק מהאירועים בחינם וחלק בתשלום סמלי, אני ממליצה להתעדכן בתוכנית ולבחור מה מתאים.
לא תצליחו להגיע לפסטיבל? סמנו לכם את רמלה כיעד. בואו לבקר, בואו לטעום, בואו לראות את הצדדים היפים.
אפשר ליהנות ממנה בכל ימות השנה.
למידע על סיורים מודרכים בעיר ובכלל, אני ממליצה בחום להכנס לקישור הזה לקבל מידע ופרטים.
אה, ואם אתם מזמינים סנדביץ' תוניסאי בשוק ואתם פחות בענייני חריף, תגידו מראש 🙂
שתהיה לנו שנה טובה של הכרות עם מקומות חדשים וקהילה מפרגנת.
ליטל,
מגלה את רמלה. ועוד קצת…
