בתאריך 11.10.2017 מצויין יום הילדה הבינלאומי, למען קידום זכויות ושוויון הזדמנויות של ילדות מתחת לגיל 18.
קמתי בבוקר עם מחשבות על הילדה הפרטית שלי.
יחסית למקומות אחרים בעולם, שפר גורלה.
היא מקבלת חינוך, חוגים, עזרה לימודית ותמיכה מאיתנו ההורים.
היא בטוחה בבית ואני מקווה שגם בהסעות ובבית הספר.
ועדיין קורים דברים. בסביבתנו הרחוקה והקרובה. ילדות, נערות ונשים שנפגעות,
שלא מקבלות זכויות בסיסיות.
אני מאחלת לאהובתי הקטנה-גדולה שתקרת זכוכית תהיה דבר של פעם מזמן.
שלא ישפטו את היכולות שלה לפי מה שיש לה או אין לה פיזיולוגית.
שלא יחליטו בשבילה אם היא יכולה או לא יכולה רק כי היא ילדה/בת/אשה.
שהשמיים יהיו הגבול. שהיא תחליט לבד איפה בעצם עובר הגבול. שלה.
שהיא תקבל שכר זהה לקולגה גבר, כולל תנאים.
שלא יבררו איתה בראיון עבודה אפילו במרומז מתי היא מתכננת ללדת.
אני מאחלת לה שכשהיא תלד, חופשת לידה לגבר לא תגרום יותר להערות והרמת גבה.
אם היא תרצה לחזור לעבוד אחרי שבועיים, שתוכל לעשות את זה בלי נקיפות מצפון ובלי הערות מהסביבה. פשוט כי ככה זה, זה הרגיל.
ושאם היא לא מתכננת ילדים, שלא יכנסו לה לרחם. היא לא חייבת.
שיהיה ברור למורים, מפקדים, מרצים וסתם זרים באוטובוס או בתור כלשהו שזכותה הבלעדית על גופה.
שאין לאף אחד זכות להעיר, להטריד ולהביך במילים.
בטח שלא לגעת, להתחכך או לחפון.
שאם מישהו פגע בה שלא יהיה צורך להלחם, להסביר, להוכיח שהיא הקורבן ולא האשמה.
אלא פשוט להגיש תלונה וימצו את הדין עם הפוגע.
אני בסך הכל רוצה לגדל את הילדה שלי להיות אשה מאושרת.
שיודעת לדאוג ולכלכל את עצמה. עצמאית ותורמת לחברה.
נכון שזו לא בקשה גדולה?
שתמיד תהיי בטוחה ומאושרת
אמא
