מגלה את השרון

ועוד קצת...

  • עמוד הבית
    • מגלה את השרון
    • מגלה בישראל
    • מגלה בחו"ל
    • מגלה איך זה להיות עסקית
  • נעים להכיר
  • למה דווקא בלוג מקומי?
  • דברו אליי
  • שירותים
  • עמוד הבית
    • מגלה את השרון
    • מגלה בישראל
    • מגלה בחו"ל
    • מגלה איך זה להיות עסקית
  • נעים להכיר
  • למה דווקא בלוג מקומי?
  • דברו אליי
  • שירותים

כשהקורונה הצמיחה לי שוב את חבל הטבור

ליטל 5 במאי 2020
צילום: ליטל ירון, אלבום משפחתי

נראה לי שצמח לי שוב חבל הטבור, אמרתי לכפרעליו.
מאז חופשות הלידה שלי, לא היה לי כל כך הרבה זמן איתם. צמודים. ביחד. כשברוב המכריע של הזמן, אני נהנית מהם ונהנית איתם.
ובואו, אפילו שעברו 17 שנים מחופשת הלידה הראשונה וקצת פחות מ-15 מחופשת הלידה השניה, כיף לא היה שם, ובטח לא חופשה.

שניהם סבלו מקוליק, בכו וצרחו עד גיל 5 חודשים. הוא היה עם שבר בטבור מגיל 3 שבועות, היא היתה עם חיידק בדם בגיל 3 שבועות ושניהם סידרו לי התקף סטרידור ראשון בערך בגיל חודש-חודש וחצי. וזה כמובן קרה כשאבא שלהם היה במילואים.
איך אמרתי, כיף לא היה שם.

שתי חופשות הלידה היו קצרות, כקבוע בחוק של השנים 2002 ו-2005. אחריהן חזרתי ללמד במשרה מלאה+, ובפעם השנייה קיבלתי לראשונה לחנך כיתה.
תמיד הייתי אמא חרדתית, אני מודעת לזה. גם הם. אבל כבר מזמן הודעתי להם, שככה זה. הורים לא בוחרים וזה מה יש. עם ההיסטוריה הרפואית של שניהם, ברור לי למה החרדתיות שלי בענייני בריאות שלהם היא ברמה גבוהה. ולמרות שעם הזמן ועם עזרה מבחוץ, הצלחתי להנמיך את גובה להבות החרדה, זה משהו שתמיד ילווה אותי.

צילום: ליטל ירון, אלבום משפחתי

היום מהבוקר כאבה לי הבטן. בעצם כבר מאתמול כשהגיעה הודעת הוואטסאפ עם שעות האיסוף של ההסעה מהתחנות השונות, ואז הודעה מה כל תלמיד צריך להביא, ואז הדפסת הצהרת בריאות.

היום הי"בטניק שלי חזר ללמוד. יש ימים מרוכזים לפני הבגרויות האחרונות שנשארו לו. עוד ארבע בגרויות בסך הכל והוא סוגר את פרק בית הספר בחייו.
השבח לאל, אבל זה כבר סיפור אחר.

הוא כבר ילד גדול. מה זה גדול, כבר גבר. והוא אחראי, ומבין והגיוני בסך הכל. ואני יודעת שעשיתי עבודה לא רעה בכלל בחינוך שלי להגיינה, ובכל זאת…
אני דואגת.

7 שבועות שהוא היה מבחינתי בצמר גפן. בחדר שלו, בבית שלו, עם ההורים שלו, אחותו והכלב.
7 שבועות שאכלנו כולנו ביחד שתי ארוחות ביום. כי בכל זאת, לא להגזים ולצפות שהוא יקום לארוחת בוקר, הוא עדיין בהגדרת מתבגר.
7 שבועות צמודים.
והיום הוא חזר לבית הספר, וכאבה לי הבטן. והרגשתי שחבל הטבור נמתח.

זאת המציאות החדשה שלנו, איתה ובתוכה צריך לחיות ולהתנהל.
אני כבר לא יכולה להשאיר בצמר גפן, גם אם אני מאוד רוצה.
מה שכן, עכשיו אני אוכל לראות מקרוב איך הם מתמודדים עם שינויים, איך הם מסתגלים לחיים שונים ממה שמכירים.

שיהיה לכולנו בהצלחה עם שגרת הקורונה החדשה,
ושלא נצטרך לחזור להסגר.
ליטל

*בתמונות בפוסט, השניים שפעם היו מחוברים לי בחבל טבור אמיתי, ועכשיו בחבל טבור פנטום.

צילום: ליטל ירון, אלבום משפחתי

עוד כתבה עם חבל טבור? מתברר שיש לי כזאת משנת 2018, הנה כאן על צו ראשון וכאבי בטן של אמא.

תגובות

אחים אימהות אלבום משפחתי אמהות אשה בפלוס הורות חזרה לבית הספר יומני קורונה ימי קורונה לימודים משפחה משפחה בימי קורונה מתבגרים מתבגרים בימי קורונה קורונה
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

לקבלת עדכונים הירשמו כאן

אני לא מספימה, מוזמנים להירשם ואשלח לכם עדכונים למייל

אינסטגרם

This error message is only visible to WordPress admins

Error: No connected account.

Please go to the Instagram Feed settings page to connect an account.

Instagram Facebook

מה אתם מחפשים?

על מה אני כותבת
  • מגלה את השרון
  • מגלה בישראל
  • מגלה בחו"ל
  • מגלה איך זה להיות עסקית
אני גם באינסטגרם
This error message is only visible to WordPress admins

Error: No connected account.

Please go to the Instagram Feed settings page to connect an account.

הצטרפו לרשימת התפוצה

מחפשים ומוצאים
Theme by Pojo.me - WordPress Themes
כל הזכויות על הטקסטים והתמונות (למעט תמונות בהן מופיע קרדיט אחר) שייכים לליטל ירון
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס