יום שלישי בבוקר, יום רגיל בחודש מרץ שיזכר כאחד השחונים שהיו.
שום סימן לגשם, שמיים בהירים, ציפורים מצייצות.
תחושת מושב במיטבה.
ואז, רצף של 3 פעולות קטנות שלי הפך את הקערה על פיה –
אמרתי לאישלי בטלפון שנגמר החורף שלא היה ואני אורזת את הצעיפים שלי,
באמת שיש לי הרבה, בחזרה לקופסאות הפלסטיק ולחלק הגבוה בארון.
דובים ישנים שנת חורף, הצעיפים שלי ישנים שנת קיץ.
**
החלטתי בהחלטה של רגע לתלות את המצעים על החבל בחוץ,
כשתמיד! אבל תמיד! מצעים נכנסים אחר כבוד למייבש.
מאז שיש לי מייבש אני לא מצליחה להזכר מתי המצעים
זכו לראות ולהשתזף באור יום, רק בחומה של מכונת היבוש.
**
הדבר האחרון שבמקרה התפנה מקום אצל הספרית שלי
והיא שאלה אם אני רוצה להקדים את התור מיום רביעי
ליום שלישי. ואני שהשערות הלבנות שבצבצו להן באושר
מתוך שיערי הצבוע עודדו אותי גם לקפוץ על המציאה
וגם לבקש ממנה בצורה לא אופיינית בעליל,
להחליק את השיער בפן. פעולה שאפשר לספור
על יד אחת בחמש השנים האחרונות. נדיר.
**
ואז…בצאתי מוחלקת וצבועה השמיים התקדרו
אחר הצהריים בין החלפת ספר בספריה לביקור חברה שילדה כבר החלו טפטופים.
ישבתי באוטו וחשבתי לי בצורה רדודה לחלוטין – שיט! הפן! עד שכבר החלקתי!
לא עזרה המחשבה והטיפטופים הפכו לגשם ממש. חיכיתי באוטו וחיכיתי וחיכיתי
קולה של בתי מהמושב האחורי הבהיר לי שהישיבה באוטו אולי טובה לפן שלי
אבל בטח לא לסבלנות שלה, יצאנו ורצנו למחסה. לא עזר, הלך הפן.
גשם גשם משמיים ירד וירד במשך יומיים. הרטיב את המצעים שלא הורדתי כי לא הייתי בבית
וכמעט שהחריב את חגיגות פורים בבית הספר.
אז נכון שהילדודס הצטלמו בתוך הבית, אבל לפחות הגשם נרגע כשיצאנו ועד שהגענו לבית הספר.
ביום שישי בצהריים אפשר היה למצוא רק זכר לגשם
ולמי שרוצה את זה ברומנטי…בבקשה –
לסיכום, מה צריך כדי להוריד גשם? חוני המעגל אתה מוזמן לרשום –
1. הכנסת אוסף הצעיפים לקופסאות ואפסונו בחלק העליון של הארון.
2. תליית מצעים על מתקן הכביסה בחוץ, בדגש על לא מתחת לפרגולה.
3. החלקת השיער בפן אחרי צביעה.
עכשיו נותר לבדוק אם הנוסחה עובדת גם בחודשי הקיץ.
**
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס.
תודה מקרב לב לצלמת המוכשרת רבקה קופלר , שחשבה ש"יש לי עין" וערכה באהבה תמונות שצילמתי,
כולל חתימה "של גדולים". תמונות שלה אתם יכולים גם לראות וגם לרכוש פה באתר.
