46
יש ימים שהקשר ביני ובין המספר הזה מקרי לחלוטין, אני לא מרגישה אותו. אני לא מרגישה אישה בוגרת או מבוגרת בת 46.
יש ימים שהבעיות בגב ממקמות אותי בול במקום הנכון בציר הזמן. אני חורקת ואף נאנחת בצורה מסגירת שורשים אשכנזיים על גבול הפולניים.
יש בקרים של יום הולדת שאני קופצת מהמיטה בכיף, בשמחה ובחיוך. אם אני זוכרת נכון אחורה, זה כך בכל יום הולדת מגיל 35 או 36.
היום לא היה בוקר כזה.
הכול היה לאט ולא בקטע טוב, תוכניות השתבשו והתבטלו כיאה לרוח התקופה והמגפה.
אתמול עוד התלבטתי אם אבלה את הבוקר בשוק ובמרינה בעכו או בשוק הפשפשים והנמל ביפו.
הבוקר אף אחת מהאופציות לא קסמה לי. אז נשארתי במיטה, עד מאוחר, מתחת לפוך עם קפה הפוך שהכינה הילדה.
בהיתי ובהיתי ועוד קצת בהיתי.
אחרי בהייה ארוכה מאוד על גבול המוגזמת ישבתי וכתבתי לעצמי ברכות והודיות. על מה שיש לי, שהשגתי, שקיבלתי,
שעבדתי בשבילו עד היום.
שעבדתי בשבילו עד היום.
וככל שהרשימה הלכה והתארכה, המשכתי וכתבתי בה את הדברים הגדולים והדרמטיים וגם הקטנים היום־יומיים.
תוך כדי כתיבה הבהבו על מסך הטלפון הודעות וואטסאפ עם ברכות מרגשות ואוהבות, כמו בהזמנה.
זה נעים לקרוא איחולים מהלב והנשמה של א.נשים שאוהבים.ות אותי. זה ממלא ומרגש וזה מלטף.
46
ואני עדיין רואה את ההישגים הגדולים ביותר שלי בשני הילדים, בזוגיות ארוכת השנים שלי/שלנו, בבית הפיזי והלא־פיזי שבנינו,
במשפחה הגרעינית שהקמנו ואנחנו ממשיכים לטפח גם כשה"גוזלים" בני 19.5 וכמעט 17.
במשפחה הגרעינית שהקמנו ואנחנו ממשיכים לטפח גם כשה"גוזלים" בני 19.5 וכמעט 17.
אני מודה על שהיה לי אומץ לשנות וללכת בדרך שמתאימה לי, שהיא גם מקבילה לזו של כפרעליו וגם משתרגת בה.
אני מברכת על החברות האהובות שיודעות להכיל גם כשהכול שלם וגם את כל השברים כשהם מפוזרים.
אחרי התחלה לא משהו בכלל של בוקר יומולדת עליתי על רכבת וירדתי במתחם שרונה בתל־אביב.
קצת לצלם, קצת להסתובב, קצת לאכול, קצת מתוק, קצת לשנות אווירה.
ואיזה מזל שיצאתי גם כי מצאתי איפה מוכרים חלומות וגם כי הבנתי שזה טוב לדעת שיש מקום כזה,
אבל גם טוב לדעת ש(לפחות כרגע) אני לא צריכה.
אבל גם טוב לדעת ש(לפחות כרגע) אני לא צריכה.
אני יכולה גם לחלום וגם להגשים, גם לבד וגם עם עזרה של אהובים.
יומולדת שמח!