אתגר "ספר בשבוע 2021" יצא לדרך!

עגלת ספרים, ספרייה ניידת ברחוב בבודפשט, הונגריה
ספריית רחוב ניידת בבודפשט

מהרגע שלמדתי לקרוא ולאורך רוב חיי – קראתי. היו שנים שקראתי המון, היו שנים שקראתי הרבה והיו שנים שקראתי כל כך מעט שאני יכולה לומר שכמעט ולא קראתי בכלל.
בתור ילדה בדרך מהספרייה הביתה קראתי תוך כדי הליכה ובהמשך כשנסעתי לספרייה העירונית המרכזית בנתניה (בית רמז, לנתנייתים שזוכרים את המבנה ואת הספרייה) קראתי בהליכה לתחנת האוטובוס ובזמן הנסיעה חזרה הביתה. לפעמים סיימתי ספר עוד לפני שהגעתי הביתה.
תוסיפו לזה משקפיים לא מאוד מחמיאים ותבינו למה קראו לי "תולעת ספרים" מגיל די צעיר.
היום אני רואה בכינוי מחמאה, בתור ילדה ונערה… פחות.

אשה יושבת על ספה וקוראת ספר. מאחוריה ספרייה גדולה מלאה בספרים. לפניה קפה ומאפה

ההפסקה הארוכה ביותר מקריאה הייתה בשנותיי הסטודנטיאליות. חמש שנים של תואר ראשון בשפה וספרות ערבית וההסטוריה של המזרח התיכון ותעודת הוראה בערבית הושיבו אותי מול עשרות רבות של מאמרים באנגלית וטקסטים בערבית שלא השאירו לי מקום בראש או זמן לקרוא דברים אחרים.
לא יכולתי לפתוח ספר של ספרות יפה, כי כשלא קראתי מאמרים בנושא מזרח תיכון באנגלית או טקסטים בערבית הייתי צריכה לתת מנוחה לעיניים וגם לראש. לא נשאר לי מקום למילים אחרות. אלו כנראה השנים שבהן שמעתי הכי הרבה שעות ביום מוזיקה, בנסיעות באוטובוסים, בזמן ההמתנה להם, בהליכה מהתחנה שעל דרך נמיר ועד אוניברסיטת תל אביב וכמובן את כל הדרך חזרה הביתה.
כמה הודיתי אז לאלוהי הווקמן. מעניין אם גם כשאין יותר מכשירי ווקמן, האלוהים שלהם עוד קיים.

גם בשנות האימהות הראשונות שלי קראתי מעט מאוד ספרות יפה והמוני מילים וספרים בנושא הריון, ינקות, ילדות, הורות, חינוך ילדים ובהמשך קראתי על ילדים רגישים מאוד וענייני קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

דווקא עכשיו, דווקא בשנה הזאת שמתחילה בחצי קלאץ' בגלל אחותה הגדולה 2020 שכנראה לנצח תיזכר כ"שנת הקורונה" אני רוצה לחזור לקרוא. אבל לא רק לקרוא, למצוא שוב את ההנאה שבקריאה וביכולת שלי לדמיין את המילים, את הדמויות, האירועים, הנוף. בקיצור, הכל.

בשנים בהן הייתי חברה במועדון הקוראות של פורטל "סלונה" קראתי ונחשפתי לספרים רבים. חלק גדול מהם קראתי ועל חלקם כתבתי סקירות. חלק לא מבוטל לצערי נשאר על המדף בלי שקראתי או שהתחלתי ולא סיימתי. בלי קשר למועדון יש לי נטייה לקנות ספרים כך שנבנתה לי ספרייה מכובדת בהחלט.

בין שני הסגרים בזמן הקורונה היותר מלחיץ (לפחות עד לזמן כתיבת שורות אלו) שיפצנו את הבית והחלפנו בין חדרים וחללים. השינוי הבהיר לי שאני צריכה לוותר, לצמצם, למיין ולמסור ספרים. רק כשהתחלתי למיין ולסדר בארגזים הבנתי שבמיקום החדש של הספרייה אני אצטרך לוותר על משהו כמו מ-70% מהספרים. גם שלי וגם של הילדים. אז גם הבנתי שזה המיון הקשה ביותר והוויתור הכואב ביותר מכל מה שהייתי צריכה למיין בחלקים אחרים של הבית.

הדבר שעזר לי לצלוח את העניין ואפילו די במהירות הייתה ההבנה שבאמת אין טעם להמשיך להשאיר בבית ספרים שמעלים אבק ושאולי פעם אפתח ואדפדף בהם שוב. מישהי אחרת, אנשים אחרים יכולים ליהנות מהם עכשיו. אז למה לשמור?
השארתי קודם כל את הספרים עם ההקדשות, אחריהם את הספרים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב וברור לי שאני חייבת שהם ישארו ברשותי, אחריהם נשארו ספרים שעוד לא קראתי ואני בטוחה שאני רוצה לקרוא. או לפחות להתחיל.

ויש סיבה נוספת ל"למה דווקא עכשיו" – בדצמבר 2019 עברתי ניתוח לייזר להסרת משקפיים.
הייתי משקפופרית מגיל 12 ועד 44 עם מספר מאוד גבוה במשקפיים, כלומר קצרת רואי מאוד. ההחלמה מהניתוח הייתה ארוכה מאוד ומאוד מאוד מאתגרת.
עזבו מאתגרת, הייתה לי החלמה קשה. על קריאה בספרים או במסכים לא היה בכלל על מה לדבר.
עכשיו, שנה וקצת אחרי מתחשק לי שוב להרגיש את הספרים בקצות האצבעות וליהנות מזמן של שקט והתכנסות. בערך במחצית הסגר הראשון התחלתי לקרוא ספרים גם בפורמט דיגיטלי, הדחיפה הרצינית הייתה מחיר אטרקטיבי של הספרים והיכולת להחזיק ביד ובמכשיר אחד ספרייה שלימה.

אז מה זה האתגר הזה, שאפילו קיבל האשטאג משלו #ספרבשבוע2021?
אתגר אישי שהתחלתי במחצית חודש דצמבר. רגע… אבל אמרתי שזה אתגר לשנת 2021, מה קשור דצמבר 2020? והתשובה הפשוטה היא, כדי שתהיה לי תחושת הישג עם שני 'קדימונים' 🙂
להתחיל את האתגר בזמן שקבעתי אחרי שהצלחתי לקרוא בשבועיים שלפני ינואר שני ספרים, סוג של לאמן את השרירים לקראת.
בשבוע ה-3 של דצמבר 2020 קראתי את "והמלך לא ידעה" של הסופרת חוה עציוני-הלוי, ובשבוע ה-4 את "יופי של אימא" של הסופרת מיה מיטב.


השבוע התחלתי את מניין הספרים לשנת 2021 – ניגשתי לספרייה שלי ובחרתי ממנה ספר אקראי.
אני לא מתכננת להכין מראש ספרים מסויימים ואין סדר לספרים שאקרא.
הכללים פשוטים:
*לקרוא ספר בשבוע. בדגש על לקרוא אותו בכיף ובהנאה
*אם עד עמוד 30 לא התחברתי, לא אהבתי ואני לא נהנית, אני נפרדת ומניחה בצד למסירה.
*הבחירה הראשונה לקרוא ️מהספרייה הפרטית שלי. ה'אמיתית' והדיגיטלית. בשונה מ א ו ד משנים קודמות, השנה אני מתכננת שלא לרכוש ספרים חדשים. זו כנראה אחת ההחלטות הקשות שלי לשנת 2021 ואני לא לגמרי בטוחה שאצליח לעמוד בה.
*אחרי שאסיים לקרוא אחליט אם זה ספר שאני חייבת שישאר אצלי. במידה ולא – אשאל חברות ומכרות אם הן מעוניינות – כן? שולחת להן. לא? תורמת את הספר.
*להזכיר לעצמי שהכללים גמישים ואני לא בתחרות עם אף אחד, גם לא עם עצמי.

מהספרים שנהניתי לקרוא ומסרתי באהבה


אתגר ספר בשבוע ומהספרייה שלי – יצא לדרך… שיהיה לי בהצלחה!
מעוניינת להצטרף לאתגר? לחלק ממנו או לשנות ולהתאים אותו לעצמך? את יותר ממוזמנת.
בפייסבוק ובסטורי באינסטגרם תוכלי למצוא אותו בהאשטאג #ספרבשבוע2021 וגם #מהספרייהשלי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
ליטל ירון - אשה בפלוס

אישה בת 40+ שכבר נוטה יותר לכיוון ה-50. פסימית בהחלמה או אופטימית בהתהוות משתדלת להסתכל על הדברים מהצד החיובי, מהפלוס. מטיילת לבד ועם אחרים, תולעת ספרים, אוהבת מילים וכותבת גם למגירה וגם למסך. מכורה לקפה, קרמשניט ופאי לימון.
עוד עליי>>

פוסטים נוספים בנושא

תגובות ושאלות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן