כשהקורונה הצמיחה לי שוב את חבל הטבור

נראה לי שצמח לי שוב חבל הטבור, אמרתי לכפרעליו.
מאז חופשות הלידה שלי, לא היה לי כל כך הרבה זמן איתם. צמודים. ביחד. כשברוב המכריע של הזמן, אני נהנית מהם ונהנית איתם.
ובואו, אפילו שעברו 17 שנים מחופשת הלידה הראשונה וקצת פחות מ-15 מחופשת הלידה השניה, כיף לא היה שם, ובטח לא חופשה.

שניהם סבלו מקוליק, בכו וצרחו עד גיל 5 חודשים. הוא היה עם שבר בטבור מגיל 3 שבועות, היא היתה עם חיידק בדם בגיל 3 שבועות ושניהם סידרו לי התקף סטרידור ראשון בערך בגיל חודש-חודש וחצי. וזה כמובן קרה כשאבא שלהם היה במילואים.
איך אמרתי, כיף לא היה שם.

שתי חופשות הלידה היו קצרות, כקבוע בחוק של השנים 2002 ו-2005. אחריהן חזרתי ללמד במשרה מלאה+, ובפעם השנייה קיבלתי לראשונה לחנך כיתה.
תמיד הייתי אמא חרדתית, אני מודעת לזה. גם הם. אבל כבר מזמן הודעתי להם, שככה זה. הורים לא בוחרים וזה מה יש. עם ההיסטוריה הרפואית של שניהם, ברור לי למה החרדתיות שלי בענייני בריאות שלהם היא ברמה גבוהה. ולמרות שעם הזמן ועם עזרה מבחוץ, הצלחתי להנמיך את גובה להבות החרדה, זה משהו שתמיד ילווה אותי.

היום מהבוקר כאבה לי הבטן. בעצם כבר מאתמול כשהגיעה הודעת הוואטסאפ עם שעות האיסוף של ההסעה מהתחנות השונות, ואז הודעה מה כל תלמיד צריך להביא, ואז הדפסת הצהרת בריאות.

היום הי"בטניק שלי חזר ללמוד. יש ימים מרוכזים לפני הבגרויות האחרונות שנשארו לו. עוד ארבע בגרויות בסך הכל והוא סוגר את פרק בית הספר בחייו.
השבח לאל, אבל זה כבר סיפור אחר.

הוא כבר ילד גדול. מה זה גדול, כבר גבר. והוא אחראי, ומבין והגיוני בסך הכל. ואני יודעת שעשיתי עבודה לא רעה בכלל בחינוך שלי להגיינה, ובכל זאת…
אני דואגת.

7 שבועות שהוא היה מבחינתי בצמר גפן. בחדר שלו, בבית שלו, עם ההורים שלו, אחותו והכלב.
7 שבועות שאכלנו כולנו ביחד שתי ארוחות ביום. כי בכל זאת, לא להגזים ולצפות שהוא יקום לארוחת בוקר, הוא עדיין בהגדרת מתבגר.
7 שבועות צמודים.
והיום הוא חזר לבית הספר, וכאבה לי הבטן. והרגשתי שחבל הטבור נמתח.

זאת המציאות החדשה שלנו, איתה ובתוכה צריך לחיות ולהתנהל.
אני כבר לא יכולה להשאיר בצמר גפן, גם אם אני מאוד רוצה.
מה שכן, עכשיו אני אוכל לראות מקרוב איך הם מתמודדים עם שינויים, איך הם מסתגלים לחיים שונים ממה שמכירים.

שיהיה לכולנו בהצלחה עם שגרת הקורונה החדשה,
ושלא נצטרך לחזור להסגר.
ליטל

*בתמונות בפוסט, השניים שפעם היו מחוברים לי בחבל טבור אמיתי, ועכשיו בחבל טבור פנטום.

עוד כתבה עם חבל טבור? מתברר שיש לי כזאת משנת 2018, הנה כאן על צו ראשון וכאבי בטן של אמא.