ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!
סוף סוף קיבלתי אומץ ואני כותבת וגם מפרסמת. "רק" שנה שאני אומרת לעצמי וגם לקרובות אלי שאוטוטו אני גם מתחילה לכתוב בלוג. זה כבר הפך לסוג של צחוקים בינינו. ובצדק.
מה אני מתכננת? לכתוב על דברים רגילים של אמא רגילה ואמיתית, בדרך כלל עם חיוך, קריצה, או שניהם. בתכנון גם לפרגן כל פעם למישהו, למשהו שחוויתי, התרשמתי ונהניתי.
ואיפה טוב יותר להתחיל מאשר חופשת פסח ויום בסופרלנד ?
אז הנה, תובנות ממה שחוויתי, ראיתי ושמעתי אתמול (20.3.2013) כשביליתי עם שני ילדיי וחמותי המהממת (עליה עוד בטוח תקראו בהמשך, יש למה לצפות) בסופרלנד במסגרת אירועי מיצהל 2013.
- כשאת מגיעה לסופרלנד או ללונה פארק כאמא, התורים נראים ארוכים יותר מאשר כשהיית ילדה.
- בהמשך לסעיף הקודם, הזמן על המתקן כנראה התקצר, או שבתור ילדה היה נראה משמעותית ארוך יותר.
- לא רק הילדים שלי רבים בתור למתקן או בכלל. והפלא ופלא, כנראה שרוב האחים אפילו רבים על אותם הדברים בדיוק. נרגעתי שלא רק אצלי.
- לא משנה כמה תזכירי להם, מישהו תמיד ישאיר את הז'קט באוטו ויהיה לו ממש קר פתאום.
- 10 פעמים תשאלי אם צריכים לשירותים כשנמצאים או עוברים לידם, 10 פעמים יגידו לך "לא". ברגע שתגיעי לקצה המרוחק יבוא המשפט המתבקש "אמא! פיפי!".
- מכוניות מתנגשות, כיף בכל גיל. באמת. גם כשהילדה נוהגת ואת לידה מנסה לצלם אותה וגם את הילד שנוהג במכונית אחרת.
- למרות שקמת ממש מוקדם והכנת את האוכל שהילדים ביקשו, מה שסבתא הביאה תמיד יהיה טעים ו"שווה יותר".
- אם מכינים מראש לגבי קניית אוכל בחוץ, מה כן ומה לא, זה לא באמת עוזר. ליד דוכני האוכל את תנסי נואשות להזכיר להם למה הבאנו ארוחת צהריים ביתית. הם יהנהנו אבל יסתכלו בעיניים כלות בהמבורגרים נוטפי השומן. מזל שסבתא הביאה אוכל, היה להם פחות "אוף אמא" מבדרך כלל.
- גלידה אמריקאית! טעים בכל גיל! קרוב לודאי שאני אמשיך לשלם מחיר שחיתות ואתענג על כל ביס. כולל הביסים של שני הילדים.
- סופרלנד וסמכות הורית. לא באמת הולך ביחד. אין לכם מושג כמה פעמים שמעתי משפטים כמו "אנחנו נלך הביתה אם תמשיכו לריב", "זאת הפעם האחרונה שאני לוקחת אתכם", "תעזוב את אחותך, תפסיקי להציק לו". בינינו, אחרי שעמדנו איתם בתור הארוך ואוטוטו מגיע תורנו באמת תלכו? שנה הבאה שוב יהיו כרטיסים במחיר טוב שכוללים גם הופעות וארגון מצוין כרגיל של הצבא, באמת זו הפעם האחרונה? ושנייה אחרי שכעסנו עליהם שהציקו אחד לשניה, הם השלימו וחזרו להיות החברים הכי טובים, אז למה שוב התערבנו?
חזרנו הביתה מותשים – אני ושמחים – הם. ובסופו של יום לכולם היה כיף, כולל לסבתא.
מסקנה, בהחלט משהו לחזור עליו.
חופשה טובה וחג חירות שמח
ממני, ליטל אשה בפלוס.
