זו כתבה שמתחילה מהסוף. אם אתם עוד לא מכירים את עגלת הקפה של פז, רשמו לכם כבר עכשיו ביומן – להגיע, להכיר, לטעום בעגלה "פזי קפה" במושב ינוב.
בהמשך הכתבה מחכים לכם קישורים לפייסוש ולאינסטוש של פז.
ועכשיו למעשה שהיה כך היה. היום (09.07.20) שייפו אצלנו בבית קירות גבס.
זה מתאגר. טוב, עזבו מאתגר. זה קשוח. וגם חם, כי ברור שאי אפשר להדליק מזגן.
זה רועש, זה מלכלך וזה ממסך את כללללל הבית. יש אבק לבן גם בתוך חדרים וארונות סגורים. יעני, אבק נינג'ה.
לשמחתי ולהפתעתי כפרעליו הקדים לחזור הביתה. מצד אחד אני כבר משוועת לצאת מהבית ולהתאוורר, מצד שני אני לא מתכנסת ולא מתאספת, יושבת רק במקומות פתוחים וגם ההגדרה 'יושבת' היא מאוד מצומצמת. הקורונה הביאה איתה שגרה חדשה, מאתגרת וכזו שמשאירה אותי בבית או גורמת לי לצאת לגיחות קצרות שהן must.
חשבתי וחשבתי וחשבתי, מה יש לי הכי קרוב לבית (למושב תנובות)? מה יש עם מקום פתוח לשבת בו ושגם אפשר לשמור על מרחק מלקוחות אחרים? הדבר הראשון שעובר בראש אחרי התבוננות בשעון – אמממ… באסה. כלום.
לא יודעת למה חשבתי להרים טלפון, אפילו שאני יודעת מה שעות הפעילות של עגלת הקפה שחונה בבקרים במושב השכן.
בכל מקרה התקשרתי לפז, הבעלים / האמא של עגלת הקפה המתוקה והיחסית חדשה במושב ינוב ושאלתי אותה אם פספסתי אותה להיום.
האם היא כבר סגרה את העגלה, או שאני עוד מספיקה לקפוץ להפסקת קפה קלה. כשהיא ענתה שהעגלה נשארת פתוחה ברצף, כי אחר הצהריים היא פעילה -רציתי לחבק אותה.
אבל אסור לחבק בגלל הקורונה, וגם אי אפשר לחבק כי אני הייתי במושב אחד והיא במושב השכן.
במכנסי ג'ינס קצרים, חולצה מאובקת וכפכפי ים, הפקדתי בידיו הנאמנות של כפרעליו את ההשגחה על הבית והמשייפים, לקחתי את המתבגרת, נכנסתי לאוטו ונסעתי ל פזי-קפה.
מצאתי מקום חנייה מוצל (יאי!) הזמנתי קפה קר, המתבגרת הזמינה שייק פירות על בסיס מיץ תפוזים והתפנקתי על צלחת עוגיות שוקולד צ'יפס של אמא נורית (של פז, לא שלי 😉 לי יש אמא איריס, אבל זה כבר לא קשור).
ישבנו לנו בכיף מתחת לעץ הגדול שמאחורי העגלה, פטפטנו וצחקנו להנאתנו, תוך שמירה על ריחוק כמתבקש בשגרת קורונה, עם 3 נשים מקסימות, שבמקרה או שלא כולן בנות משפחה אחת, שלושתן אחיות וכולן יזמיות.
למרות החום, מתחת לעץ, עם הצל והבריזה, הרגשתי שאני נושמת.
מישן אקומפלישד, הצלחתי לקחת לי הפוגה.
בדרך חזרה לאוטו קנינו גם שייק לבכור שנשאר בבית. כדי לאזן ולא לקפח, או לפחות למנוע תלונות וקיטורים 😉.
איזה מזל שדווקא היום העגלה נשארה פתוחה גם בצהריים,
זה היה בול! אבל בול מה שהייתי צריכה.
תודה פז, נתראה בהפסקות קפה הבאות, או בהתחלות של יום.
ו… תשמרי לי עוגייה שעוד לא טעמתי.
פזי קפה באינסטגרם
ליטל ירון – מגלה את השרון
ועוד קצת…
