פעם בחודש אני בורחת מהבית. באמת. יזום ועם הודעה לסביבה, אבל בורחת. ערב קודם אני בוחרת יעד, לוקחת את המצלמה, תיק על הגב ונוסעת לתחנת הרכבת. אני מסתובבת בעיר שבחרתי משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחר הצהריים. מצלמת, טועמת, מטיילת, נחה וחוזר חלילה עד הזמן לחזור הביתה. פעם בחודש אני מודיעה לילדים שאם צריך משהו, להתקשר לאבא. לכפרעליו אני מודיעה שהוא צריך להיות זמין לילדים. וזהו. אני מתנתקת. עד עכשיו הסתובבתי רק בערים כי בחרתי להגיע ברכבת ולא להיות תלויה במקומות חניה, או היעדרם. 
צימר גלילאה במושב חזון
כשהגיעה ההזמנה מצימר גלילאה/איזזולה להתארח ללילה, היה לי ברור שהיום החופשי שאני לוקחת לעצמי, יעבור שדרוג רציני. הבוקר החופשי יהפוך ליממה, לשעות האור יצטרפו גם לילה ובוקר נוסף. המרחק יגדל והנוף ישתנה. עוד היה לי ברור שאין מנוס ואני צריכה לנהוג את כל הדרך לבד מהשרון. מי שמכיר אותי יודע שבשבילי זה התגברות רצינית על פחד. אחרי שאמרתי "כן" בהתלהבות התקשרתי לשגית חברתי חברה והצעתי לה להצטרף. החלטנו לנצל את הזמן הזה להיות ביחד, כי חברות בשלט רחוק זה לא פשוט ואין לנו הרבה הזדמנויות להשאיר את הילדים עם האבות שלהם ולהקדיש זמן לעצמנו. החלטנו לנצל את הלילה מחוץ לבית ולקח חופש של יומיים. טוב, לא באמת חופש כי הבאנו איתנו עבודה והחלטנו על התנתקות לטובת השלמת פערים. 
בקתת הנירוואנה חיכתה לנו במראה של עץ ומרווח נשימה גדול. יכולנו לחלק בינינו את הקומות, בזכות הגלריה. בקומה הראשונה מיטה זוגית, מטבחון קטן, חדר אמבטיה מפנק עם ג'קוזי ושולחן אוכל גדול. וזה לא באמת משנה שהשתמשנו בו כדי לעבוד. בקומה השנייה שתי מיטות זוגיות, גם אם היתה מצטרפת אלינו חברה או אפילו שלוש עדיין היה מספיק מקום לכולן. הספיקה שיחה אחת על הנוף והמרחק מהבית כדי לגרום להן להחליט שבפעם הבאה ניסע כקבוצה לעבוד. היתרון בחלל גדול שיכולנו לשבת ביחד. לפטפט על עבודה וגם לא, לעבוד, לכתוב, להתייעץ. ויכולנו גם לשבת בנפרד. לקחת מרחק ולהתרכז כל אחת בעניינים שלה. את המרפסת עם הנוף להרים ניצלנו לשתות קפה וגם לנהל שיחות עבודה. בכל זאת, השנייה המשיכה לעבוד. 
אחרי לילה של שינה ויקיצה טבעית, איזה כיף שלא צריך להכין שום דבר לילדים לבתי הספר, סגרנו עוד כמה קצוות של עבודה וחיכינו לארוחת הבוקר. בשקט בשקט אני אגלה לכם שעד שהיא הגיעה אפילו רקדנו לנו בחדר לצלילי מוזיקה מקפיצה. זהב של סטטיק ובן-אל, מישהו? 
את הארוחה העשירה אכלנו לנו ברגוע, עם מבט לנוף שמסביב, עם הצצה לבריכה החמודה שבמתחם. מצא חן בעיניי לראות שיש הקפדה על בטיחות. הבריכה מגודרת וסגורה בשער. המתחם כולו מגודר ונשאר רק שהאורחים יקפידו על סגירת השער בחצר. קולות השירה של הילדים מהגן הסמוך גרמו לנו לחייך, הסתכלנו אחת על השנייה במבט מבין של איזה כיף שמישהו אחר דאג לילדים לאוכל לבית הספר. התפנקנו בכמה סוגי מאפים, גבינות מצויינות, שקשוקה ירוקה וטעימה (תזכורת לעצמי, לבקש את המתכון מלאה), מטבלים, סלט ומיץ תפוזים. את הקפה הבאנו איתנו מהחדר למעלה. התלבטנו לגבי טבילה בג'קוזי, אבל הרוחות הקרירות הכריעו לטובת לראותו בלבד. 
הצימרים של גלילאה בבעלות משפחתית, של משפחת ארביב. על מלאכת האירוח מנצחים לאה וישראל. אמא ובן. יש משהו שמושך אותי כשאני מגיעה לעסק בניהול משפחתי. הקירבה היומיומית והעבודה המשותפת להצלחחתו מרגשים אותי. אחד היתרונות של הצימרים הוא המיקום בקצה המושב. אין צפיפות של שכנים, אין מי ומה שיסתירו את הנוף. יש מקום חנייה ממש בסמוך. 
ראש פינה ומתחם הקניות ביודפת
אם כבר, אז כבר. ניצלנו את הלילה מחוץ לבית כדי לראות קצת את הסביבה. ביום הראשון בילינו לנו בשיטוט בכמה גלריות בראש פינה, נכנסנו לראות ולפטפט עם כמה אומניות מקומיות. גם הקירות והדלתות היוו מוקד משיכה לעצירה וצילום. עצרנו לראות את הנוף במצפה נמרוד ובמצפה בארי וסיימנו בארוחת סלטים משובחת במסעדת פינה בראש 
את בוקר היום השני, קצת לפני שהיינו חייבות כבר לחזור הביתה ואל היומיום שלנו, עברנו במתחם הקניות החדש ביודפת. אווירה של חו"ל ממש – חנויות בוטיק מיוחדות, עיצוב מקסים ונוף שבאמת יכול לבלבל אם אנחנו באירופה או בישראל. 
מתי שוב?
הרעיון של לקחת לילה לעצמי, עם חברה ואולי אפילו לבד הפך למשהו קוסם וצבעוני. נראה לי שפעם ברבעון אפשר לעשות סקר מחירים לצימרים במקומות שונים ולמצוא דיל משתלם במקום שייתן שקט לגוף וגם לנשמה. החברות הבלוגריות המקומיות כבר מתכננות את הפעם הבאה. 
לאן אתן מתכננות לברוח ללילה? יש לכן המלצה על מקום שכבר ברחתן אליו? מוזמנות לכתוב לי בתגובות חג חירות שמח! ליטל עלויות וזמינות חדרים תוכלו למצוא כאן
