איך נראה פסטיבל הצגות בתיאטרון העירוני הרצליה מבעד לעיניה של שחקנית בת 16? רגע השיא הוא המופע עצמו, אבל מה קרה קודם? מה המשמעות של להיות נערה/תלמידת תיכון/שחקנית? האם באמת "העולם הוא במה וכולנו שחקנים" כמו שאמר וויליאם שייקספיר או שהמקום הזה שמור רק לחלק?
הצלחתי לגנוב כמה דקות שיחה עם אחת הנערות העסוקות שיצא לי להכיר. בין הלימודים בכיתה י"א בתיכון "הראשונים" בהרצליה לחזרות למחזמר "זמן הגריז" קיבלתי הצצה מפתיעה ומרשימה לחיים של שחקנית צעירה שבוודאי מלמדת משהו גם על חייהם של חבריה ללהקת "על הבמה", ברור לי שאתם רוצים לדעת יש לתמר תבור לספר לכם.
שאלתי את תמר מה היא לומדת בתיכון והתחלתי לכתוב "מגמת תיאטרון". אז זהו שלא, היא לומדת במגמת קולנוע ופיזיקה. תודו שהשילוב מרתק. עד שניסיתי לחשב מה זה אומר מבחינת שעות שבועיות היא אמרה לי את המספר. 49! כיתה י"א ידועה כשנה העמוסה ביותר בתיכון, למי שחבר בלהקה מתווספות גם 12 שעות שבועיות של חזרות כשאין פרוייקט מיוחד: הצגה/טקס/מופע. ניסיתי להבין איך עומדים במשימות ובדרישות ותמר ענתה בפשטות שזה דורש תכנון זמן יעיל ולוח זמנים מאוד מוקפד.
היא מרגישה שזה בדיוק מה שגורם לה להשתפר בשני העיסוקים שלה, להיות טובה יותר גם בלימודים וגם בלהקה. אם יש שעה ללמוד למבחן, זה מה שעושים אחרת פשוט לא מספיקים. תמר הסבירה לי שבמשך 7 שנים בלהקה, היא למדה לג'נגל ולעשות את זה נכון. היא הגדירה את היומן שלה כמצרך הכי חשוב לה. שאלתי אותה אם היא כותבת ביומן גוגל, אבל היא צחקה וענתה שמה פתאום, רק ביומן אמיתי, עם עט. היא סיפרה לי שיום אחד הגיעה לביה"ס ללא היומן ולא ידעה מה לעשות עם עצמה, עד כדי כך הוא חשוב לה.
ניסיתי להבין מתי הפכו הלהקה והבמה לדבר מרכזי בחיים שלה וקיבלתי את התשובה שהדבר הזה שנקרא במה כבש אותה מההתחלה. היא הסבירה לי שיש חבר'ה שנמצאים בלהקה מכיתה ג', ברגע שמצטרפים – אי אפשר לעזוב. זאת התמכרות. זה בנפש. משיכה שאי אפשר להתנגד לה. בלי הלהקה, היא אמרה לי שאין לה מושג מה הייתה עושה בבית אחר הצהריים.
הסתקרנתי לדעת איך נראה מ"בפנים", הדבר הזה של שיעורים, חזרות, הפקות ומסתבר שעמוס, מאוד עמוס. זה עניין של מחוייבות, תמר הסבירה לי. גם בגלל כמות השעות וגם בגלל מגוון השיעורים. הלהקה הבוגרת נפגשת 3 פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם (כמות השעות בהתאם לגיל ולניסיון). חברי הלהקה לומדים: פיתוח קול – משתתפים בעיקר במחזות זמר וטקסים בהם השחקנים שרים. ריקוד – לפני המחזמר "זמן הגריז" למשל, סדנה של ריקודים סלוניים. משחק – שני מורים שונים, קבועים, שאחד מהם גם מפיק. לרוב הם גם אלו שמביימים.
השנה זכו חברי הלהקה בסדנה ייחודית "שיטת צ'בק למשחק" ברור שניסיתי להבין מה זה וגיליתי שדיברו על זה ב"גיא פינס".
השאלה הבאה המתבקשת הייתה מה את אוהבת יותר – שירה, ריקוד או תיאטרון? השאלה היחידה שתמר הססה לפני שענתה והאמנתי לה כשהיא אמרה שהיא באמת לא יודעת, היא אוהבת הכל. חבריה לכיתה אומרים שהיא שרה כל הזמן, אבל היא לא שמה לב. היא באה מעולם הריקוד אז ברור שגם ריקוד היא אוהבת, זה בנפשה. ומשחק, היא אמרה לי, פשוט אי אפשר בלי. הכל שלוב.
יש חיי חברה בתוך כל העומס? הלהקה מאוד מגובשת וכמובן השעות הרבות ביחד יוצרות הכרויות מעמיקות וחברויות. מחוץ ללהקה יש לתמר כמה חברות טובות מאוד שמסתבר שהן עסוקות בערך כמוה, לכן הם שומרות בקנאות על מפגשים קבועים ובאירועים חשובים ומתאמות לוחות זמנים ביומנים כדי לא לפספס את ה"ביחד" שלהן. "השנים האלה לא יחזרו ואין טעם לבזבז אותן על לימודים בלבד", אמרה וצדקה.
חוץ מהמובן מאליו שזה הכנה לקראת עולם ה"שואו ביזנס", שאלתי את תמר מה עוד נותנת לה הלהקה? התשובה שלה הביאה אותי לשאול אם היא בטוחה שהיא רק בת 16…להיות יעילה עם הזמן, לבנות לוח זמנים ולג'נגל את הכל. ללמוד לקבל ביקורת על המשחק ואיך להעיר בצורה מכבדת, היא הסבירה לי שהרי בסופו של דבר רוצים להראות טוב על הבמה, אם לא לומדים לקבל ביקורת – זו בעיה.
הערכה של ההורים, של המחוייבות שלהם כלפיה וכלפי העיסוק שלה. השעות הרבות שהיא מחוץ לבית, דאגה לאוכל לשעות בחוץ, להסעות, עזרה במכירת כרטיסים. לא רואה בהרתמות של ההורים דבר מובן מאליו.
שיווק עצמי. כן, כן, קראתם נכון. בזכות הלהקה, העבודה, מכירת הכרטיסים לומדים החבר'ה לשווק את המחזה, את עצמם ותמר רואה בזה שיעור חשוב להמשך החיים.
"את חייבת לכתוב עוד משהו", היא אומרת לי. "על הפרויקטים החברתיים שלנו כי זה ממש חשוב". חברי הלהקה יוצרים, משתתפים, מגישים ואף מביימים חלקים מטקס יום השואה העירוני ומערב שירי לוחמים. תמר מדגישה שהם נוגעים בנושאים ברמות שונות, ברגישות, מתוך כבוד. לומדים את הסיפורים שמאחורי השמות ומעבירים את המסר החשוב של לזכור ולא לשכוח.
אז, "זמן הגריז" מתי מתחילים לעבוד על מחזמר ומה התפקיד של תמר? ההצגה עלתה לראשונה בסוף הקיץ. בדרך מתחילים לעבוד על הצגה 3 חודשים קודם לכן. לקראת הצגות חנוכה, התחילו לעבוד כבר ביום העצמאות. קיבלתי הסבר על מה זה תהליך "קאסטינג" ולמה הוא ארוך למחזמר הזה. בחירת השחקנים אורכת זמן מכיון שיש 30 חברים בלהקה הבוגרת וכולם מופיעים. חלק משחקים, חלק רק רוקדים או שרים. משתדלים לתת לכולם מקום בהתאם ליכולת ולניסיון. תמר היא פטי סימקוקס, המעודדת וסגנית יו"ר מועצת התלמידים של תיכון ריידל. אני ממש מקווה שהחברים שלה מודעים לכמות הפרגון שהיא מרעיפה עליהם. לדבריה: "כמות הכשרון על הבמה פשוט מדהימה".
למה כדאי לבוא לראות? המחזמר מבוסס על המחזמר האמריקאי "גריז" משנת 1971 שהפך לסרט באותו השם. עלילת המחזמר מתרחשת בשנת 1959 בתיכון ריידל ומספרת את סיפוריהם של בני נוער ממעמד הפועלים שמתאהבים, מחפשים את המקום שלהם בחברה, מתמודדים עם עבריינות, מרד נעורים, יחסים בין בנות ובנים והכל בקצב רוק אנד רול. ג'ון טרבולטה, מישהי?
ההפקה מושקעת, על הבמה מופיעים שחקנים רבים, לטובת ההפקה נשכרו שירותיהם של מעצבי שיער, מאפרות, תלבושות נתפרו במיוחד ויש תחלופה גבוהה שלהן. "האווירה על הבמה מרשימה ומחשמלת – כשתראי תביני". "חוץ מזה, ההבדל היחיד בינינו לבין שחקנים מקצועיים – זה רק הגיל". אחרי השיחה עם תמר, אני לגמרי מאמינה ובוודאי שאלך לראות, כבר יש לי כרטיסים.
תמר לא החליטה אם העתיד שלה בתיאטרון או אולי בקולנוע. היא נהנית ומתרגשת מהכאן ועכשיו ולא חושבת כרגע על העתיד. מה שכן, בחנוכה תוכלו לראות אותה ואת חבריה ללהקת "על הבמה" במחזמר "זמן הגריז" בתיאטרון העירוני הרצליה
צילומים: בני גמזו
הנה כאן הקישור להזמנת הכרטיסים, גם להצגות הנוספות שמציגות בתיאטרון. המחירים נעים בין 50 ₪ ל-60 ₪ תלוי בהצגה
עוד פרטים תוכלו למצוא בבלוג המקומי של הרצליה "הרצל אמר" כאן בקישור
בברכת חופשת חנוכה מאירה כחנוכיה ומתוקה כסופגניה,
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
