הבכור בא הביתה ואמר שיש לו מטלה בגיאוגרפיה. עבודת הגשה על עיר נמל.
אחרי דיסקוס קצר של ערי נמל בישראל, הוא אמר שעכו נשמעת מגניב.
אמר אז אמר. עכו נבחרה כנושא העבודה. הצעתי לו לנצל את הנושא כדי לסוע לעכו ולראות
בעיניים את הנמל שהפך בעצם למרינה ומעגן, ולדמיין מה היה בעבר.
ככה מצאנו את עצמנו בשבת נוסעים לעכו.
לעכו יש מקום חם אצלי בלב וגם בזכרונות. אני זוכרת את עכו בצבעים, בריחות,
בשכנות טובה ועם חיבה גדולה, אפילו שעזבתי אותה כשהייתי רק בת 5.
זוכרת היטב את חול הזיפזיף בין אצבעות הרגליים בחוף התמרים, את המים הקרירים / נעימים,
את השבת שבה המים סחפו פנימה את כל הצעצועים שלי ואבא שלי שחה כדי לנסות ולהציל אותם,
את האופניים השחורים של אבא שלקח אותי לים מדירתנו שברחוב חטיבת גולני,
את הכסא הירוק שלי שהיה תלוי על הכידון. את הדרך מהבית לגן הילדים ואת השכנים,
מסתבר שבכל מקום שגרתי בו השכנים היו באמת באמת טובים בעיני.
זוכרת את הדירה של השכנה שהייתה המטפלת שלי, ושל השכנים שהיו החברים הכי טובים
של ההורים, זוכרת את החצר הגדולה של הבניין וזוכרת ממש טוב את תחנת "מגן דוד אדום"
שהכרתי היטב כילדה שובבה שנוסעת עם אופניים על ספסל צמוד ל"קיר שפריץ" ו"פותחת" את
הראש. ביום כיפור. זוכרת את האיש שהיה מגיע כל יום אחר הצהריים עם עגלה ומוכר "יופי יופי"
וקרחון בשקית כמו שוקו. זוכרת את האופניים הכתומים של אמא שהייתה מדוושת איתי לקבל 24
זריקות בבטן כי ננשכתי על ידי כלב בתקופה שבאיזור עכו הייתה התפרצות של כלבת.
פלא שאני פוחדת מכלבים?
..
חוזרים להווה – ניצלתי את העבודה של הבכור כדי לסוע למרינה ולשוק שאני כל כך אוהבת.
התחלנו את הבוקר יחסית מוקדם. יצאנו מהבית קצת לפני 07.30 והגענו לעכו לפני 09.00.
בעכו התחלנו קודם על החומות, ליד התותחים של נפוליאון. השווינו את מה שהבכור למד מקריאה
על העיר למה שרואים במבט מלמעלה. ואללה, עובד הקטע הזה של לחבר לימודים למציאות
בשטח. דיברנו על המצור, על הנסיונות לכבוש, איך זה היה נראה פעם…
עברנו את השוק לפני שכל הדוכנים פקחו עיניים והתחילו את היום.
עצרנו ליד המעניינים, שאלנו, ניסינו, בדקנו, מדדנו, נגענו
והרחנו את כל הדרך עד המרינה.
גם הפעם יצאתי מהשוק עם צעיף…הפעם רק עם אחד.
כשהגענו למרינה עצרנו לתצפיות כדי לחבר את מה שהבכור קרא על הנמל, המזח ו"מגדל הזבובים",
על החומות ועל הבעייתיות של נמל שהפך קטן מדי למימדי האוניות שגדלו.
הילדודס הלכו על האבנים הגדולות והתלהבו מקצף הגלים והטיפות שהגיעו עד אליהם.
חזרנו לאוטו שוב דרך השוק, הפעם כבר היה רועש, צפוף ואפילו מחניק. המוני אנשים,
בליל קולות ושפות – עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, רוסית, ספרדית ואפילו קבוצת תיירים
מסין. הצלחנו לראות מעט מהדוכנים שהיו סגורים כשעשינו את הדרך חזור.
נתתי לעצמי נקודת זכות שעשינו מאמץ והגענו מוקדם למרות שגם האיש וגם אני היינו
עייפים אחרי שבוע מתיש. נקודה אחת לאמא – יש!
ההמלצות שלי לסיבוב בשוק עכו – אם אתם באים מרחוק, לשלב עם עוד משהו בסביבה,
לבוא מוקדם, למצוא מקום חניה שיהיה קל "לברוח" מהפקקים של הצהריים,
להתחיל על החומות ואז לדוכנים בשוק.
להגיע לפני הבלגאן הגדול למעגן ולמרינה ואז לחזור לכיוון הבית,
כשלכולם כבר צפוף. אם אתם מגיעים עם פצפונים ממליצה מנשא ולא עגלה.
ואם אתם בקטע של להגביל את הילדים בהוצאות – תקבעו "תקציב ביזבוז" מראש!
*** נכון ל 16.11.13 אולמות האבירים בשיפוץ ואי אפשר להכנס, רק להציץ מהכניסה – קחו בחשבון!
*** המלצה חמה – תכנסו לראות את הסרטון הזה של משרד התיירות – סודות העיר עכו.
*** את הסירות במעגן צילם האיש שאיתי. המכונה גם "כפרה עליו".
שלכם,
ליטל ירון – אשה בפלוס
