"אני אדאג לבחוץ ואת לבפנים. זה יהיה כאילו אנחנו בדירה, לא תצטרכי לדאוג לחצר או למרפסת." זאת ההבטחה שקיבלתי מכפרעליו כשהתלבטתי אם להיגרר אתו להרפתקת בית פרטי או ללכת על בטוח ולקנות דירה. השיחה הזאת התנהלה אי שם בשנת 2000 שנייה וחצי לפני שהפכנו את היחסים שלנו לרשמיים. האמנתי לו, באמת שהאמנתי לו והיו שנים שזה אפילו הצליח. הוא דאג לנקות ולטפל בחצר ואני בתוך הבית. ההרפתקה השתלמה ללא ספק.
השנים האחרונות היו טובות לכפרעליו מבחינה מקצועית (טפו טפו טפו), הוא זכה בתפקיד חדש שהוא אוהב. אני זכיתי בפחות שעות שהוא בבית = פחות שעות לטובת הבחוץ. כיסוח הדשא ועקירת העשבים השוטים עברו לאחריותו של הבכור, אבל חלקים אחרים בחצר נזנחו מאוד. המשכתי למלמל את המנטרה "אני בפנים הוא בחוץ" אבל בין מנטרה ושמשהו ייראה טוב יותר, הפער גדול עד בלתי אפשרי. אוסיף לזה את העובדה שאני הורגת עציצים ופרחים ידועה והתוצאה – מרפסת מלבנית, חביבה, עם אפשרות לשתי פינות אירוח אבל את מקום האורחים תופסים האופניים, הדק נעלם תחת עלי השלכת והאורחים…האורחים נמצאים בעיקר בפנים, בסלון, גם כשמזג האוויר ממש מתאים לאירוח בחוץ.
השנה משהו קרה אצלי. זה התחיל קצת לפני יום ההולדת ה-41 שאז הכרזתי קבל עם ועצמי על פתיחתה של שנת האומץ שלי. החלטתי שהשנה אני מעזה לעשות דברים שלא עשיתי קודם. זה לא חייב להיות משהו גדול כמו שינוי בעיסוק, למרות שאכן שיניתי עיסוק. אלא גם דברים קטנים כמו להוסיף פס בלונדיני בשיער, להציג תמונות בתערוכה מקומית, נזם באף ולהיכנס למשתלה ולקנות פרחים ולנסות להשאיר אותם בחיים.
שינוי בעיסוק – צ'ק. פס בלונדיני בשיער – צ'ק. תמונות בתערוכה – צ'ק. נזם באף – מפחדת, משתלה – צ'ק, צ'ק וצ'ק. למה שלוש פעמים? כי בפעם הראשונה קניתי שלושה שתילים ואדמה. ואחרי שראיתי שאני מצליחה להשאיר בחיים, אחרי שמצאתי עציצים ואדניות בעליית הגג החלטתי ממש להתפרע ולקנות פרחים לכל עציץ ואדנית שיש בבית. אז נכון שהכלים ממש פשוטים ואין בהם יופי או תחכום, אבל נקודות הצבע שפתאום מאירות לי את הדק שוות את המאמץ. פינינו את האופניים, טאטאנו את העלים, קניתי פינת ישיבה קטנטנה וצירפתי אותה לנדנדת החלומות שלי. הרגשתי שיצרתי לי פינת אירוח חמודה אבל גם פינה לעבוד בה כשנעים ושמשי.
אה, שנייה, אתם לא יודעים מה זה נדנדת החלומות. זאת רק אחת המתנות הגדולות שבנה לי האיש שאיתי. היה לי חלום שפעם כשאהיה גדולה תהיה לי נדנדה מאסיבית מעץ, כזאת שאפשר להתפרש עליה ולקרוא, כזאת עם קפיצים ושרשרת מאסיביים שתוכל לשאת משקל של יותר משני אנשים וחצי, שתהיה לה ידית להחזיק את ספל הקפה שלי בבוקר או את כוס היין בערב. כזאת עם כיסוי חצי שקוף בצדדים שתגן מהשמש אבל תכניס את החמימות. ערב אחד אחרי טיול שנתי של חמישה ימים במדבר עם כיתת י"א שלי (פעם מזמן הייתי מחנכת בתיכון ויצאתי לטיולים שנתיים), חזרתי הביתה למצוא בדיוק את מה שרציתי. היא כל כך מה שרציתי שהעובדה שאפשר למקם אותה רק במקום אחד וש"תקוע" עמוד בטון בצורה לא נוחה לארח, מתגמדת.
הנדנדה הגדולה והמאסיבית, פינת האירוח הקטנה והחמודה הפכו פתאום למקומות שהכי כיף לשבת בהם לבד, בזוג ולארח. מאחר ואני לגמרי בעד ספונטניות המתכון שלי לאירוח מוצלח הוא ממש פשוט. במקרר יש תמיד בירה תוצרת בית/מקומית, לפחות סוג אחד של יין, פירות ושתייה חמה. אם החברות, המשפחה או החבר'ה אומרים כן ומגיעים, קפיצה קטנה לסופר מארגנת קצת נשנושים או את המצרכים לעוגת שוקולית בחושה שמוכנה בצ'יק צ'ק וזהו. כולם יודעים שאפייה זה לא הצד החזק שלי, אז אם יש כבר משהו שמצליח אני חוזרת רק עליו. או קונה משהו מוכן. העיקר לשבת ביחד וליהנות ממה שיש למושב וחצר להציע – שקט, שלווה, אוויר נקי, חברותא טובה. טוב, חוץ מריח שלפעמים עולה מהרפת. לנו לא מפריע, אבל לחברים העירונים לפעמים קצת.
קצת אחרי שקניתי עוד שתילים, הוצאתי מהמחסן כפפות גינון ומשפך ירוק, אחרי שגיליתי שלהעביר אדמה לעציצים ולשתול פרחים זה תרפויטי, אחרי שישבתי עם ידיים כואבות וכתמי צבע של פרחים שעשו אותי מאושרת, הגיע המשלוח. בתזמון מושלם ליציאה שלי מהחורף לאביב. מהבית אל החוץ. מהסלון אל חצר. ממסך המחשב ועבודת הכתיבה אל האדמה, העציצים ושתילים נוספים.
בתוך שתי שקיות גדולות ומרגשות הגיעו אליי מוצרים של גאלה מבית שופרסל:
שלוש כריות נוי עם הדפסי עלים שונים וירוקים על רקע לבן. הכריות מתאימות לנדנדה ולתפאורת הגדר החיה מאחוריה וגם לכיסאות של פינת האירוח, בזכותן אמרתי יפה שלום לכריות הישנות ששירתו אותי נאמנה עד עכשיו.
סט כוסות מעוצבות לשתייה קרה, אין ברירה חייבת לקנות לי עוד רביעייה לאירוח. סט גביעי יין גדולים ומעוצבים. סיכוי גדול שכמות היין שתוגש תגדל ויש מצב שגם הבירה תימזג אליהם, הם מזכירים לי גביעים ממשתי אצולה.
שתי קערות מבמבוק להגיש את הפירות ואת הנשנושים ונר כסוף. בשביל האווירה הרומנטית וגם כדי לכבות את האור שלא למשוך יתושים.
נשאר לי רק להמשיך לארח וליהנות מהמראה החדש של הבחוץ. זה שרשמית באחריותו של כפרעליו אבל תכל'ס? עבר לאחריותי.
למי שקשה כמוני עם אפייה, הנה המתכון לעוגת השוקולית. קיבלתי אותו מאחותי כך שאני לא יודעת מה המקור שלו
עוגת שוקולד
מה צריך?
1 כוס סוכר
1 כוס קמח תופח
1 כוס שוקולית
1 כוס שמן
5 ביצים
איך מכינים?
מחממים את התנור ל 180 מעלות
בקערת מיקסר מערבבים את כל המצרכים ה"יבשים"
מוסיפים את ה"רטובים" עד שמקבלים תערובת אחידה
שופכים ל-2 או 3 תבניות איגלישקייק
מכניסים לתנור לחצי שעה ובודקים עם קיסם
מה מעל?
מה שרוצים – קצפת, מרנג, או להמיס בסיר חבילת שוקולד מריר עם ½ מיכל שמנת מתוקה ולשפוך על העוגה כשמתקררת.
בתיאבון ואביב שמח ופורח
כולל ממחמד הבית שגם הביע תמיכה בעיצוב החדש
ליטל
