בלוג דיי – מה זה בכלל?
יום שהוא כולו פרגון לבלוגים במרחב הוירטואלי, מצוין בתאריך 31.08.
למה דווקא בתאריך הזה? אומרים שבפונט מתאים וקצת דמיון המספרים 3108 דומים למילה blog.
קחו כמה שניות ותראו אם הצלחתם לראות את המילה blog בתוך התאריך.
גם אם כן וגם לא, זה ממש בסדר. כל סיבה לפרגון היא סיבה טובה.
בלוג דיי 2020 – פעמיים כי טוב
במקור היום הזה נועד לפרגן לכותבות כותבים אחרים ולהגדיל חשיפה לבלוגים שלהם.
בלוגריות ובלוגרים שרוצים לקחת חלק ביום הזה, מפרגנים לקולגות על ידי חשיפה בבלוג שלהם לחמישה בלוגים אחרים.
השנים וההתפתחות בבלוגיספירה צבעו את היום הזה בגוונים וכיוונים שונים.
כל שנה אני נהנית לקרוא את העושר שמציעה הבלוגיספירה. שנה שעברה לא לקחתי חלק והשנה אני בעניין וגם עם שתי כתבות. זאת, שהיא כתבת "איפה הם היום" יעני, follow-up והשנייה שמספרת על בלוגריות 'מקומיות'.
אומרים שהיה פה שמח בבלוג דיי 2018
לפני שנתיים 7 בלוגרים אמיצים הסכימו להשתתף בכתבה על כתיבת בלוג ומאחורי הקלעים שלו.
במילים שלהם ובצירוף תמונה הם נתנו לקהל הקוראות שלי הצצה למגוון תחומים ונושאים.
לפני שנתיים הזמנתי אתכם להכיר את הגברים שעומדים מאחורי הבלוגים.
השנה בתוך הטרפת הזאת שנקרת קורונה או שגרת קורונה, בימים האלה של חוסר ידיעה ותחושה שהעולם השתגע, פניתי אליהם ושאלתי מי רוצה, מוכן או יכול לשתף מה עבר על הבלוג שלו מאז.
הפעם שאלתי 'בקטנה' שאלות מכוונות כדי לתת לכל אחד את הדרך שלו לספר, והנה מה שהם ענו לי…
עפר קידר מהבלוג המצלמה מוסיפה חמישה קילו
לפני שנתיים, ב-2018
אני צלם והבלוג שלי הוא בלוג צילום אישי עם תמונות והסיפורים שמאחוריהם, בדגש על טיולים בארץ ובעולם (אבל לא רק!).
התחלתי לכתוב את הבלוג כבר לפני ארבע וחצי שנים (איך הזמן רץ כשנהנים!).
בתור פולני מן השורה, הטריגר לבלוג היה הרצון לאגור את כל הסיפורים והתמונות שלי בצורה מסודרת, כדי שלא סתם ילכו לאיבוד בפייסבוק ויעלו אבק.
לא כתבתי בעידן שלפני הבלוג – הבלוג פרץ את הסכר.
הבלוג התחיל כתחביב, ובשנה האחרונה אני עובד על לשלב אותו כחלק מהעסק שלי. זה לא פשוט ועוד לא פיצחתי את השיטה…
משהו מצחיק שקרה לי בזכות הבלוג מוכרת בשוק הפשפשים רדפה אחרי ואיימה עלי שהיא תאתר אותי היכן שלא אהיה ותהרוג אותי, אם אכוון את המצלמה לכיוונה. היא כנראה פחות טיפוס של בלוגים.
בזכות העובדה שאני כותב בלוג… אני טיפוס די מופנם – הבלוג והמצלמה נותנים לי את המוטיבציה ואת היכולת לצאת, לפגוש ולדבר עם אנשים זרים שלא הייתי מרשה לעצמי לתקשר איתם בשום מקרה אחר. יש המון דוגמאות, החל מהקשיש עם הפרקינסון והגרזן בהרי הדולומיטים, דרך נשים פורצות דרך מהחברה הערבית בארץ ועד לאדוארדו, שאיפשר לי לצלם וללוות אותו בזמן שעושים לו קעקוע של זר פרחים על הזרוע, אי שם בקובה. בסופו של דבר כשיש לך בלוג אישי, כל חוויה או מפגש בין אישי הם סיפור שמחכה להתגלות.
איפה מוצאים את הבלוג שלי ברשתות החברתיות? הבלוג כאן ודף הפייסבוק שלו כאן
בשנת 2020
תודה ליטל על ההזדמנות לספר על הבלוג שלי. עברו רק שנתיים מאז שהתעדכנו לאחרונה, אבל כצלם שהבלוג שלו ממוקד בתיירות חו"ל – נראה שעבר נצח.
בשנתיים שעברו, הבלוג עבר מתיחת פנים, הספקתי לבקר בכמה יעדים חדשים וגם לשתף פעולה עם לשכות תיירות בחו"ל – אלו הזדמנויות שהבלוג מזמן לי, אשר מאפשרות לי להתפתח כצלם וככותב.
במקביל גם מספר הקוראים שלי גדל, והאינטראקציה איתם מגבירה את המחוייבות שלי להמשיך לפרסם תוכן איכותי שנותן לגולשים ערך מוסף.
כמו כל תעשיית התיירות, הקורונה הכניסה את הבלוג ואותי לסוג של הלם. אני עדיין חושב איך יהיה נכון לפתח את הבלוג, עכשיו שטיסות לחו"ל נעשו מאתגרות יותר מבחינת לוגיסטיקה, שמירה על הבריאות ותקציב.
לבלוגרים מתחילים שבוערת בהם חדוות הכתיבה והיצירה הייתי ממליץ לא לתת לפרפקציוניזם לעצור אתכם. תכתבו, תנשמו עמוק ותפרסמו – גם אם התוכן לא מושלם וגם אם אין לכם עדיין קוראים. אחרי שתשתפשפו קצת, תוכלו לגבש ולחדד את הקונספט של הבלוג, לשפר את האיכות שלו ולצבור קהל קוראים.
נדבר בעוד שנתיים?
את המילים ואת הצילומים של עפר תוכלו לפגוש כאן:
קישור לבלוג: https://www.photoblogtlv.co.il/
פייסבוק: https://www.facebook.com/photoblogtlv/
אינסטוש: https://www.instagram.com/oferkeidar/
יוחאי שהינו מהבלוג 'היי מיקה' / HEY MIKA
לפני שנתיים, ב-2018
הנישה של הבלוג היא שאין לו נישה. מחשבות, דעות ותחושות, מתוך אלו אני כותב את הפוסטים שלי ולכן באופן טבעי אני כותב על כל מיני נושאים, לפי מצב הרוח שלי.
התחלתי לכתוב את הבלוג בנובמבר 2017. באותו זמן היה לי המון זמן פנוי, חשבתי לתומי אחרי שקראתי כתבות בנושא, שאפשר להרוויח כסף מכתיבה, ואני הרי אוהב לכתוב ובגדול יש לי מה לומר. כמה ימים אחרי שהקמתי את האתר לבלוג שלי, הבנתי מהר מאוד שזה לא כל כך פשוט, בלשון המעטה. אבל בצד חיכו כבר 5-6 פוסטים שכתבתי בשקיקה ובהנאה גדולה, בלי לחשוב העלתי אותם לאתר ונהניתי מהתחושה, לשלוח לעולם את המילים שאני רוצה לומר והסיפוק עשה את שלו ומאז המשכתי לכתוב. היום אני עדיין עושה את הכסף שלי מאדריכלות נוף וממש לא מכתיבה בבלוג.
"חטאתי" בכתיבה כבר בכיתה ד'. התחלתי לכתוב יומן אישי שליווה אותי בערך עד השירות הלאומי, יש לי ספרון שירים שכתבתי בתקופת התיכון ובאופן כללי כתיבה היא כלי שעוזר לי בחיים, אני מארגן את המחשבות שלי ע"י כתיבה. אפשר לומר שמייל פשוט וקצר שאני שולח לפעמים לקולגות אף פעם לא באמת קצר.
אני כותב להנאתי בלבד וכמובן הנאה נוספת שמתווספת לכתיבה היא העובדה שיש א.נשים שקוראות את מה שאני כותב.
הכרתי כמה וכמה נשים מעניינות בזכות הבלוג, ז"א, הוא היה הגורם לכך. זה התחיל מקבוצות פייסבוק רלוונטיות, בלוגים שקראתי ועד לזה שיצאתי לסיורי בלוגריות, לסקר כל מיני דברים וזכיתי לפגוש בהן במציאות, מעבר לפייסבוק ולבלוגים שלהן.
איפה מוצאים את הבלוג שלי ברשתות החברתיות? הבלוג כאן ודף הפייסבוק כאן
בשנת 2020
האם אחרי שנתיים אתה עדיין כותבים בבלוג? נשארתם באותו בלוג? התחלתם בלוג אחר?
שאלה טובה, לא חשבתי שאמשיך עם הבלוג עד היום אבל בסוף זה קרה, הכתיבה בבלוג הביאה איתה חשק לכתוב עוד.
אני לגמרי המשכתי עם אותו הבלוג מכיוון שמאז שהוא נולד, לא הייתה לו נישה, ולכן קל יותר ככה.
אני כותב על מה שבא לי.
אחרי שנתיים אני יכול לומר שהבלוג לימד אותי על עצמי, על היכולות שלי ואפילו מחשבות על הסבה מקצועית, רק מחשבות, בינתיים…
דבר אחד או שניים טובים שיש, שקרו לך בזכות הבלוג – הכרתי נשים מדהימות וחכמות שעם חלקן אני מיודד. ובכלל ההיכרות עם קהילת הבלוגריות והבלוגרים.
טיפ לבלוגרית מתחילה: סבלנות, שלחי את המילים שלך לעולם באהבה ובטחון.
את המילים ואת הצילומים של יוחאי תוכלו לפגוש כאן:
הבלוג https://www.hey-mika.com/
האינסטוש https://www.instagram.com/yohai54/
ערן ברימן מהבלוג The Laughing Traveller
לפני שנתיים, ב-2018
בגדול, הבלוג שלי הוא בלוג טיולים בטבע. אני מאוד אוהב טבע ירוק, בעלי חיים, הרים גבוהים, אגמים, מפלים. כאלה מן.
אז יעדים כמו הרוקיז הקנדיים, שמורת ילוסטון בארה"ב וסקוטלנד למשל הם חלום עבורי! חלום שהוגשם כבר. אני בדרך כלל נוחת, משכיר רכב ומתחיל לנוע. שימו אותי בעיר והתעייפתי אחרי שעה. יש לי פטיש מסויים לאיים ולכן אני מטייל בהרבה כאלה. איי פארו (מה? מי?), האיים האזוריים, אירלנד, סרי-לנקה ו… הרשימה נמשכת 🙂
התחלתי לכתוב את הבלוג לפני כמה שנים, די במקרה. בהתחלה כתבתי לעצמי. קצת דברים על הטיול עצמו בשפה מאוד מדוברת. שלחתי לשני חברים טובים וזה "עבר", כלומר שעשע אותם אז אמרתי שנעשה את זה public וככה הקמתי את הבלוג. השפה, אם שאלתם את עצמכם, נשארה מאוד מדוברת.
לשאלה האם "חטאתי" בכתיבה עוד קודם? התשובה היא הכי לא! אני מאלה שבתיכון בקושי עברו מבחן בספרות. גם היום אני לא מרגיש "כתבן על".
אני כותב רק במסגרת הבלוג. בזמן הטיול אני כותב לי דברים קצרים כדי לא לשכוח ואז מגיע הביתה ועובד על זה יותר ביסודיות תוך כדי הוספת תמונות וכו'. עד עכשיו לא הייתה שם אוריינטציה עסקית אבל אני מתחיל לחשוב על כיוון אפשרי. נראה לאן זה יילך.
בזכות הבלוג קורה לי שאני חושב על טיול עתידי ומראש כבר בא לי לכתוב תיאור ספציפי או מלה על משהו שאני הולך לחוות שם. המלה לטיול הבא היא majestic (אני כותב גם באנגלית). עוד לא מצאתי מלה מתאימה בעברית.
איפה מוצאים את הבלוג שלי ברשתות החברתיות?
הבלוג כאן, דף הפייסבוק שלו כאן ויש גם אינסטגרם כאן
בשנת 2020
1. האם אחרי שנתיים אתה עדיין כותב בבלוג? נשארת באותו בלוג? התחלת בלוג אחר? בטח שכן! כלומר בתקופות שהן ללא קורונה. כי הבלוג שלי הוא בלוג של טיולים בחו"ל, ולכן מאז מרץ הוא די מושבת. המזל היה שבמרץ עוד הספקתי להגניב טיול מיוחד במינו! בלוג אחר לא, אבל לאחרונה עוברת בי שוב המחשבה לתרגם חלק מהתכנים גם לאנגלית.
2. אחרי שנתיים אתה יכול להגיד שהבלוג…
הבלוג מפתח אותי וחשוב לי. דרכו אני לומד כל מיני דברים – גם טכנולוגיים, וגם עצמיים. דרכו אני נפתח ומכיר אנשים. בנוסף, בשנה האחרונה, וביתר שאת, מאז הקורונה, התחלתי גם להעביר הרצאות על הטיולים שלי בזום, אז ככה עוד משהו שנולד כתוצר מהבלוג.
3. דבר אחד או שניים טובים שיש לך/קרה לך בזכות הבלוג
בזכות הבלוג נחשפתי להרבה תחומים. החל מצילום, דרך כתיבה בכל מיני רמות (מי אמר מיקרו-קופי), SEO (אופטימיזציה עבור גוגל) ועוד ועוד. כל נושא כזה שכתבתי פה הוא עולם בפני עצמו שאפשר ממן לצלול בו עד לאן שרק רוצים. מעבר לזה הבלוג לקח אותי ל"אקסטרים" מבחינת בחירת היעדים, כן גם עצם זה שיש בלוג, ושאני הולך לכתוב על זה, משפיע על בחירת היעדים שלי.
4. טיפ אחד שיש לך לתת לבלוגרים מתחילים
אולי נדוש, אבל פשוט להתחיל. גם אם זה לא נראה לכם מושלם. ברגע שמתחילים אפשר כל הזמן לשפר ולשנות. כל עוד זה אצלכם בראש/מגירה אף אחד לא מודע לזה וחבל. אם עברה בכם המחשבה לפתוח בלוג כנראה שיש לכם משהו מעניין להגיד וכדאי שעוד אנשים ייחשפו לזה. בהצלחה!
את המילים ואת הצילומים של ערן תוכלו למצוא כאן:
הבלוג https://www.thelaughingtraveller.com/
הפייסבוק https://www.facebook.com/thelaughingtraveller/
האינסטוש https://www.instagram.com/thelaughingtraveller/
ירעם נתניהו בעל האתר (עם הבלוג) לשוניאדה והפודקאסט קולולושה
לפני שנתיים, ב-2018
הבלוג עוסק בכל מיני עניינים נחמדים של הלשון העברית. אני יועץ לשון, כותב ומפתח במטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) ומרצה ללשון, אבל אני לא כותב מאמרים אקדמיים בלשון, אלא משתדל להציג את הצדדים היפים של השפה במגוון דרכים.
בלשוניאדה יש סרטונים משעשעים של משאל רחוב בנושאי עברית, יש רשומות משעשעות, מצעד שגיאות לשון בשירים עבריים, אני משתף בלבטים שלי כיועץ לשון, אני גם ממליץ על ספרים מעניינים שיתרמו לעורכי לשון ולמתעניינים בלשון, ואפילו הכרזתי על יום שבו הציבור מזומן לשלוח לי שאלות בלשון בוואטאספ. זה היה ניסוי מעניין ואחזור אליו בקרוב.
הבלוג גם כולל מידע על "קולולושה". זה ההסכת הראשון בעולם (ככל הידוע לי) שעוסק בנושא העברית. ב"קולולושה" אני מראיין דמות הקשורה לעולם הלשון, אבל בהיבט הרחב של הלשון, בנושאי עברית שמעניינים כמה שיותר אנשים.
התחלתי לכתוב את הבלוג לפני כארבעה חודשים. לא הרבה זמן התבשל הרעיון במוחי, וברגע שגמלה החלטה בליבי מימשתי אותו. אני לא טכנולוגי כ"כ, ולכן נעזרתי באנשים כאלה (תודה ללאה כהן). בתחילה חשבתי שלא יהיה לי על מה לכתוב פעם בשבוע, אבל בינתיים אני עומד במשימה יפה מאוד, ואני מקווה שאמשיך בכך.
שנים רבות הייתי עיתונאי. כתבתי באתר nrg, בעיתון הצופה ובעיתון בשבע, ובעוד במות. הייתי מבקר טלוויזיה, בעל טור וכתב.
אני כותב להנאה. לזכות את הרבים. אני לא מרוויח מהבלוג הזה או מההסכת. עד כה רק שילמתי כסף ולא הרווחתי אפילו שקל אחד. האם ביום מן הימים גם ארוויח כסף מהעשייה הזו? אין לדעת.
אני זומם לראיין מישהו מעולם הסטנד-אפ (מִצחָק בעברית) ל"קולולושה". אני מתכנן שנדבר על גיוס העברית ליצירת בדיחות, והוא שיספר כמה בדיחות הקשורות לעברית. אורי חזקיה מספר בדיחות כאלה בהופעות שלו, ואני מקווה שהוא יסכים להתארח בהסכת, וגם העובדה שהוא הבן של "והרי החדשות מפי מלאכי חזקיה" מוסיפה לו נקודות.
איפה מוצאים את הבלוג שלי ברשתות החברתיות? הבלוג כאן, דף הפייסבוק שלו כאן, הפודקאסט-הסכת כאן.
בשנת 2020
1. האם אחרי שנתיים אתה עדיין כותב בבלוג?
כמו אנג'ייזר קשישא – הבלוג עדיין הולך. וכותב. רשומה חדשה בכל יום ראשון בשבוע.
2. אחרי שנתיים אתה יכול להגיד שהבלוג…
מתפתח, צומח ועוד פעלים בעלי משמעות של לבלוב ופריחה. כיוון שאני קצת אוהב שליטה אני מכין רשומות מראש, וכיוון שאני קצת יצירתי יש לי די הרבה רעיונות לעוד רשומות. ומדי פעם בפעם אני נזכר שבהתחלה אמרתי לעצמי בתגובה למחשבה לפתוח בלוג – "מה לפתוח בלוג? הרי לא יהיה לי מה לכתוב בו!"
3. דבר אחד או שניים טובים שיש לך/קרה לך בזכות הבלוג
לאט-לאט אני נהיה "מוכּר" יותר, "בעל שם" ו"מפורסם" בעולם הלשון בגלל הבלוג. אנשים פונים אליי בשאלות מגוון תחומים (מה התקן, איך אומרים, מה נכון, התייעצות בענייני עבודה ותמחור עבודות) – מצד אחד זה נחמד, וגם אני יכול למנף את הפרסום להרצאות, אבל מצד שני זה גם קצת מלחיץ. אני מרגיש קצת קטן לייעץ לאחרים. בדיוק הכנתי סדרת הרצאות שאפרסם בקרוב, במגוון נושאים ולמגוון קהלי יעד, ובזכות הבלוג איני אנונימי שמתחיל מאפס, כך שאני מאמין שיותר יביעו עניין.
4. טיפ אחד שיש לך לתת לבלוגרים מתחילים
החלטתם שאתה הולכים על זה? לכו על זה. בלי הנחות. הקביעוּת חשובה (מובן שאפשר גם לחרוג ממנה כשחייבים), ותהיו יצירתיים – תחשבו מה יעניין את קהל היעד שלהם, מה הם מחפשים ואיך אתם יכולים לסייע להם. למשל כתבתי רשומה על "איך מנקדים בוואטאספ ובטלפון הנייד" וזו ואחת הרשומות הנקראת ביותר כי היא עונה על צורך של הרבה אנשים.
המקומות בהם תוכלו לפגוש את ירעם:
https://leshoniada.co.il/וגם יש לי הסכת-פודקאסט שבהחלט מסייע לחשיפה לתכנים – "קולולושה" שמו. חפשו ביישומון ההסכתים שלכם או שתציצו כאן.
תודה רבה עפר, יוחאי, ערן וירעם – על ההשתתפות, המחשבה, התובנות וההשראה.
שמה לעצמי תזכורת ביומן לפולואו-אפ עוד שנתיים.
הלוואי ונהיה כבר בעידן 'האחרי קורונה' ויהיו לכם דברים רבים וטובים לספר ולעדכן.
בלוג דיי 2020 שמח!
