נעים להכיר

שלום שלום ונעים להכיר, אני ליטל ירון.
תמיד כשאני צריכה להציג את עצמי ואת הבלוג שלי אני נעצרת. איך אפשר לקפל לתוך סיכום קצר שגם יעניין, גם ישאיר וגם לא יכביד על הקוראות, את מה שאני? מאתגר, הא? אני אנסה ללכת לפי איך שאני מגדירה את עצמי ואחר כך לפי כרונולוגיה, ונראה אם אני מצליחה. מוכנות?

אישה בת 40+ שכבר נוטה יותר לכיוון ה-50. אימא לבן בוגר, בת מתבגרת ולמקס הכלבלב, המכונה באהבה ובצדק 'גור זקונים'. בת זוג לאיש אחד מיוחד קצת יותר משני עשורים. תולעת ספרים, אוהבת מילים וכותבת גם למגירה וגם למסך. עובדת מהבית. מטיילת לבד וביחד בארץ ולפעמים בחו"ל. מכורה לקפה, קרמשניט ופאי לימון. כותבת על דברים רגילים של אישה רגילה עם ילדים רגילים, משתדלת להסתכל על הדברים מהצד החיובי, מהפלוס ואם אפשר מוסיפה קריצה. ככה זה כשאת פסימית בהחלמה או אופטימית בהתהוות. זה מקור השם של הבלוג וגם המהות שלו.

במקור אני עירונית, נתנייתית גאה, כרגע וכבר כמעט עשרים שנה אני מושבניקית, אבל כזו שגרה בהרחבה ומגדלת ירקות ופרחים באדניות, תודה על זה מגפת הקורונה.
בתחילת דרכי המקצועית הייתי מורה ומחנכת במשך עשור, וכמעט חמש עשרה שנה שאני עצמאית. התחלתי כמלווה התפתחותית ויועצת שינה לתינוקות, ולפני שש שנים הפכתי את הכתיבה למקצוע. בחודשים האחרונים אני גאה לומר שאני גם עורכת לשון.

הבלוג הזה הוא בלוג אישי והוא הפינה הקטנה שלי ברשת. הוא עבר כמה גלגולים, כמה בתים ובמשך תקופה היה מפוצל לשניים. התחלתי לכתוב את "אִשָּׁה בפלוס" בפורטל 'סלונה' והבלוג המקומי שלי "מגלה את השרון" התחיל בפלטפורמת 'בלוגר'. בסגר הראשון של הקורונה, אחרי שסלונה הודיע על סגירת הפורטל, איחדתי את השניים. התמהיל עדיין בבדיקה, פוסטים רבים נמצאים עדיין ברשימת הטיוטות ועתידם לא ברור. האם יכנסו לרשימת המפורסמים או יהפכו לארכיון.

מה אני יודעת בוודאות? שהמיקוד עובר מלתת במה ולכתוב על עסקים ויוזמות מקומיים באזור לב־השרון עליהם כתבתי בשנים האחרונות, וחוזר להיות אישי – נסיעות וחוויות בארץ ובחו"ל, אימהות למתבגרים, הצילום שהפך לתחביב מלהיב, ספרים וכתיבה.
האם זה צעד נכון? נבון? אני עוד לא יודעת להגיד, כרגע זה מה שמתאים ואני זורמת עם ההרגשה הזו.
מוזמנות להציץ, ואם מתאים גם להישאר קצת יותר.
ליטל